יפה תואר על במדבר רבה/ו

| יפה תואר על מדרש רבה במדבר רבה במדבר רבה ו |

מפרשים אחרים על פרשה הנוכחי:  יפה תואר מהרז"ו רש"י מתנות כהונה רד"ל


פרשה ועריכה

אעריכה

נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וגו' (במדבר ד כב)

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, תְּנֵינַן תַּמָּן (תוספתא הוריות ב, ח): חָכָם קוֹדֵם לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מֵת חָכָם אֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִן לְמַלְכוּת. הַמֶּלֶךְ קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וגו'. כֹּהֵן גָּדוֹל קוֹדֵם לְנָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לד): וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא, צָדוֹק קוֹדֵם לְנָתָן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר (ירושלמי הוריות ג-ה): נָבִיא כּוֹפֵף יָדָיו וְרַגְלָיו וְיוֹשֵׁב לוֹ לִפְנֵי כֹּהֵן, מַה טַעַם, דִּכְתִיב (זכריה ג, ח): שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וגו', יָכוֹל בְּנֵי אָדָם הֶדְיוֹטוֹת הָיוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (זכריה ג, ח): כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה, וְאֵין מוֹפֵת אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, ב): וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קוֹדֵם לִמְרֻבֶּה בְּגָדִים. נָבִיא קוֹדֵם לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה, מְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לִסְגָן, סְגָן קוֹדֵם לְרֹאשׁ מִשְׁמָר, רֹאשׁ מִשְׁמָר קוֹדֵם לְרֹאשׁ בֵּית אָב, רֹאשׁ בֵּית אָב קוֹדֵם לַאֲמַרְכָּל, אֲמַרְכָּל קוֹדֵם לְגִזְבָּר, גִּזְבָּר קוֹדֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, כֹּהֵן הֶדְיוֹט קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי קוֹדֵם לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, מַמְזֵר לְנָתִין, נָתִין לְגֵר, גֵּר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, סָבְרִין מֵימַר לִפְדוּת, לְהַחֲיוֹת וְלִכְסוּת, הָא לִישִׁיבָה לָא, אָמַר רַבִּי אָבִין אַף לִישִׁיבָה, מַה טַּעַם יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, אֲפִלּוּ מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים.


תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל
והוא-הדין למלך כנ"ל, משום שהוא כתר מעולה שבג' כתרים, וענין שמפני שכהונה ומלכות בירושה ותורה בטורח" ע"כ מאוד נעלה להשתבח בתהלתו כי זכה לו בכחו, ובפרק בא לו גרס של מזבח זכה אהרן ונטלה, של שלחן זכה דוד ונטלה, של ארון עדיין הוא מונח, כל הרוצה יבא ויטול. או מפני שמלך וכהן מניחים כתרם לבניהם והתורה אינו כן, כי אינו מצוי היות תלמיד חכם מבני תלמיד חכם כדאיתא בנדרים סלקא-דעתין שיהי' כתר זה פחות המדרגה, לכן אמר שגם בתורה אם הוא ובנו ובן בנו תלמידי-חכמים שוב אין תורה פוסקת מזרעו כדאיתא במציעא.


העריכה

וַיִּפְקֹד משֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר ד לד)

מִיָּד עָשׂוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וּפָקְדוּ אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי תְּחִלָּה כְּשֵׁם שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִנַּיִן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁנֵיהֶם שֶׁיִּפְקְדוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, א ב): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת. מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר דִּבּוּר בִּקְהָת וּבְגֵרְשׁוֹן מַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר בִּמְרָרִי, כְּדֵי לַחְלֹק כָּבוֹד לְגֵרְשׁוֹן עַל שֶׁהָיָה בְּכוֹר וּלְהַקִּישׁוֹ לִקְהָת. לָמָּה לֹא נֶאֱמַר וְאֶל אַהֲרֹן, בְּדִבּוּר פָּרָשַׁת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת בְּנֵי קְהָת, לְפִי שֶׁאַהֲרֹן מְמֻעָט הוּא מִכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמשֶׁה, שֶׁלֹא דִּבְּרָה שְׁכִינָה עִם אַהֲרֹן, וְלָמָּה יֵשׁ מְקוֹמוֹת הַרְבֵּה שֶׁכָּתַב בָּהֶן אַהֲרֹן, לֹא שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר עִם אַהֲרֹן אֶלָּא כָּל פָּרָשָׁה שֶׁהָיָה אַהֲרֹן צָרִיךְ לָהּ כְּתִיב בָּהּ אַהֲרֹן לֵאמֹר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן, לְכָךְ נִכְתַּב אַהֲרֹן בְּדִבּוּר בְּנֵי קְהָת, לְפִי שֶׁכָּל מַשָֹּׂא בְּנֵי קְהָת וְכָל עֲבוֹדָתָם הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם אַהֲרֹן וּבָנָיו, שֶׁהֵם לֹא הָיוּ רַשָּׁאִין לִגַּע בָּאָרוֹן וּבְכָל הַכֵּלִים עַד שֶׁאַהֲרֹן וּבָנָיו הָיוּ מְכַסִּים אוֹתָם, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ד, טו): וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וגו', לְכָךְ כְּתִיב בְּדִבּוּר פָּרָשַׁת בְּנֵי קְהָת אַהֲרֹן, שֶׁהוּא הָיָה מְצֻוֶּה עַל עֲבוֹדָתָם וְעַל מַשָֹּׂאָם, אֲבָל בִּבְנֵי גֵרְשׁוֹן אֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁם אַהֲרֹן כְּלוּם, אֶלָּא עַל פִּיו הָיוּ עוֹשִׂין בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל מַה שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂין, וּמַעֲשֵׂיהֶם בְּיַד אִיתָמָר, שֶׁהוּא הָיָה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עֲבוֹדָתוֹ וּמַשָֹּׂאוֹ, לְכָךְ לֹא נִכְתַּב אַהֲרֹן בְּדִבּוּר פָּרָשַׁת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן.


לְפִי שֶׁאַהֲרֹן מְמֻעָט הוּא מִכָּל הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמשֶׁה וכו'
ואיתא בתנחומא הרימותי בחור מעם. אף על פי שדיבר הקדוש ב"ה עם אדם, נח, אברהם, יצחק, יעקב, הם היו יחידים בעולם, אבל משה כמה צדיקים היו עמו, שבעים זקנים, ובצלאל, וחור, ואהרן ובניו, והנשיאים, ולא דיבר אלא עם משה, הוי הרימותי בחור מעם זה משה, שנאמר לולי משה בחירו. וקשה מהי תיתי שיקרא או ידבר לזולת משה, אף על פי שהיו צדיקים, משה אבוהון דכולם ולא קם נביא כמשה כתיב, ויש-לומר שסלקא דעתין שגם כולן שנתעסקו במשכן שזכו גם-כן ליכנס לאהל או לפחות יגשו עד פתח האוהל בשעה שדיבר עם משה, קא משמע לן שאין להם שום שייכות אצל הדיבור.


יעריכה

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל, מִנַּיִן לְעִקַּר שִׁירָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' (דברים יח ז)

אֵיזֶהוּ שֵׁרוּת שֶׁבְּשֵׁם ה', הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא (תהלים פא, ג): שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא (ישעיה כד, יד): הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן ה' וגו'. תָּנֵי (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָֹּׂאוּ, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בַּכָּתֵף, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּשָֹּׂאוּ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יִשָֹּׂאוּ, אֵין יִשָֹּׂאוּ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף וגו', וְאוֹמֵר: יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ. חֲנַנְיָה בֶּן אַחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר מֵהָכָא (שמות יט, יט): משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, עַל עִסְקֵי קוֹל. רַבִּי אַסָּא אָמַר מֵהָכָא (דברי הימים ב ה, יג): וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר מֵהָכָא (במדבר יח, ג): וְלֹא יָמֻתוּ גַּם הֵם גַם אַתֶּם, מָה אַתֶּם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ אַף הֵם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא (במדבר ד, מז): לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה, אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה.


וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, עַל עִסְקֵי קוֹל
בפרק שלשה שאכלו למד מזה הפסוק, משה ידבר והאלקים יעננו בקול. מכאן למתרגם שאינו ראשי להגביה קולו יותר מן הקורא, שנאמר משה ידבר וכו' שאין תלמוד לומר בקול, ומהו בקול - בקולו של משה. תו איתא במדרש תהלים ובכמה דוכתיה בז' קולות נתנו התורה, דהיינו שמפי הקב"ה לא יצא רק קול אחד ואותו קול נחלק לז' קולות הנזכרים בתלמוד תורה, והא' מהם האלקים יעננו בקול, ואותן ז' קולות נחלקו עוד לע' קולות בע' לשון כדי שישמעוהו כל האומות.