יסוד ושורש העבודה/ב/ה
פרק חמישי - תיקון חצות עריכה
תיקון חצות. ואחר הח"י ברכות אלו יעורר האדם לסדר תיקון חצות, כפי שמסודר בשערי ציון ובסידורים, לאונן ולקונן על צער השכינה הקדושה ועל חורבן בית המקדש. ואף אם לא עמד בחצות ממש, יזהר מאוד לסדר התיקון אחר שיקום משנתו קודם הלימוד, כי האנינות והבכיה על גלות השכינה הקדושה ועל חורבן בית המקדש היא עבודה גדולה ועצומה להבורא יתברך. ואף הצדיקים שבגן עדן וכל פמליה של מעלה, גם הקב"ה בעצמו כביכול, כולם בוכים בכל לילה על חורבן בית המקדש.
וזה לשונם בזוהר חדש דף מ"ג ע"א: כד עייל קב"ה בפלגי לילא (פירוש, בגן עדן), כלהו קיימין כו' וקלא אתער מאמצעית גינתא דרקיע וקארי בקל תקיף ואמר: "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז, ז), כדין ערטירו (פירוש, ערבוביא גדולה) וקרקורא דיליה. וכל צדיקיא דתמן אתערו בבכיה, וקלא אתער מאמצעות גינתא דרקיע דאשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין כו'. כד נפיק מתמן וסליק ובטש ברקיעין ושאג שאגין עד דכל חילא שמיא כלהו בערבוביא. כדין נשבא רוחא כו', עכ"ל. ובדף ס"ח ע"ב זה לשונם: משמרה שניה, תמן אינון ממנן אחרנין דאקרון אבילי ציון דקא מתאבלא על חורבן בית המקדש. ובההוא שעתא דקריאת הגבר כו' קרי בחיל ואמר: אתערו לבכיה דבי מקדשא כל אינון מאריהון דשלום, דכתיב (ישעיהו לג, ז) "מלאכי שלום מר יבכיון". כלהו מתכנשין לבכיה דבי מקדשא, מאן חמי ערבוביא דכל חילי שמיא, וכל רתיכין קדישין געו ובכו והקב"ה געי ובכי כו'. כדין איהו בעיט ברקיעין כלהו, וכל חיילין וכל רתיכין בכאן ומתאבלן. מאי קאמרי? "אלהים באו גויים בנחלתך וגו' נתנו את נבלת עבדיך" וגו' (תהלים עט, ב), "על נהרות בבל" וגו' (שם קלז, א) כו', עכ"ל.
ומבואר בכתבים, לפי שהשכינה כביכול בוכה ומקוננת בכל לילה אחר חצות על צערה, לפיכך חיוב על האדם – שגרם לה זה הצער בעוונו – להשתתף עמה בצערה. גם חיוב האבלות והאנינות על צער השכינה הקדושה מפורש בפסוק בישעיה (סו, י): "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". ובזוהר הקדוש, וזה לשונם פרשת ויגש (דף ר"י ע"ב): כיון דמלכא קדישא מלכות שמים אתכפיא ומלכות חייבא אתגבר, אית ליה לבר נש לאתאבלא עמה ולאתכפיא עמה, בגין דכד איהו אזדקפא ועלמא יתחדי, יתחדי איהו בהדה, דכתיב: "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", עכ"ל. וזה לשונם בפרש בשלח (דף נ"ה ע"ב): "קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו" (ישעיהו נב, ה), קול צופיך, מאן אינון "צופיך"? אלא אלין דמצפאן אימתי ירחם קב"ה למבני ביתיה. נשאו קול, ישאו קול מבעי ליה; מאי נשאו קול? אלא כל בר נש דבכי וארים קליה על חרבן ביתא דקב"ה זכי למאי דכתיב לבתר: יחדו ירננו, וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא, עכ"ל.
לכן יזהר האדם מאד בתמידות בעבודה זו, אף בלילות הקצרים. וזה לשון האר"י ז"ל: ובימות החמה שאין אחר חצות לילה פנאי לעשות התיקון וללמוד קודם שיאיר היום, מוטב שיניח הלימוד משיניח לעשות התיקון חצות. ודי בהערה זו. ויחשוב האדם שהשכינה כנגדו, שנאמר (איכה ב, יט) "שפכי כמים לבך נוכח פני אדני". מצאתי: