ראיתי ונתון אל לבי לרשם בלי נדר בכל פעם בקצור איזה מעשיות הנעשים עמי בכל עת, יהי רצון שיהיה הכל לטובה: בשנת תק"ם נולדתי בקהלת-קדש נעמירוב בחמשה עשר בשבט

בשנת תקנ"ב נתקשר אבי זכרונו לברכה בשידוכין שלי עם חותני הגאון הצדיק המפרסם מורנו הרב רבי דוד צבי זכרונו לברכה ובשנת תקנ"ג בשבת נחמו היו הנישואין שלי בקהלת-קדש שאריגראד והייתי סמוך על שלחן חותני שני שנים.

ואז הייתי מתנגד גדול על החסידים מחמת שחותני היה חולק עליהם מאד, ודיבר הרבה עליהם לפני ולפני שאר חתניו ובני-ביתו, ואמר שכל כוונתו בדבוריו כדי לרחק מהם אחר כך יצאתי משאריגראד בתחילת שנת תקנ"ו בחג הסכות, ובאתי לקהלת קדש נעמירוב עם זוגתי תחיה והייתי סמוך על שלחן אבי זכרונו לברכה, ונתחברתי ללמד בחרף עם חברי זכרונו לברכה והוא היה מגדל מקטנותו בין החסידים, והיה אצל כמה צדיקים ודבר עמי הרבה והתווכח עמי שהחסידים הם יראים ושהצדיקים המפרסמים שביניהם הם גדולים במעלה מאד ועובדים את השם יתברך באמת (כאשר היא באמת) וגם שאר אנשים התווכחו עמי בזה ובכל זה הייתי חזק בדעתי הרבה בהתנגדות מחמת ארס הדיבורים של חותני זכרונו לברכה שהכניס בי הרבה כי אף על פי שהיה צדיק וירא שמים, אבל לא זכה לידע מאור קדשת אמיתת הצדיקים גדולי החסידים המפרסמים והיה חולק עליהם מאד כנזכר לעיל ומחמת זה בכל החרף הנזכר לעיל שהייתי בנעמירוב הייתי עדין מתנגד עליהם

אחר כך מרבוי הדברים של חברי הנזכר לעיל ושארי אנשים הבחנתי האמת, וזכיתי לכנס באמונת חכמים והסכימה דעתי עם החסידים שטוב להתקרב להצדיקים המפרסמים גדולי החסידים, כי הם אנשי אמת וה' עמם ואז נמשך עלי יראה קצת ונשתניתי לטובה בכמה דברים הידועים לי ועם כל זה עדין הייתי תועה בדרך ולא ידעתי בין ימיני לשמאלי כי לא היה לי מנהיג כראוי וכל מה שעבר עלי בימים אלו קצרה היריעה לספר: