ילקוט שמעוני תורה רג

רמז רג

המשך פרק יב

(פסחים פרק ראשון, דף ה' ע"ב): תניא אידך: שאור לא ימצא בבתיכם (שמות יב יט). מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור (שמות יג ז). שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הגוים. תלמוד לומר לא ימצא. אין לי אלא בגוי שכבשתו ושרוי עמך בחצר, גוי שלא כבשתו ואין שרוי עמך בחצר מנין? תלמוד לומר לא ימצא בבתיכם (שמות יב יט). מכל מקום. אין לי אלא בבתים, בבורות שיחין ומערות מנין? תלמוד לומר בכל גבולך (שמות יג ז). ועדיין אני אומר בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות, בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, מנין ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה? תלמוד לומר "שאור" "שאור" לגזירה שוה, נאמר שאור בבתים, ונאמר שאור בגבולין וכו'. רבא אמר לעולם לא תיפוך וארישא קאי. שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. אין לי אלא בגוי שכבשתו וכו' עד תלמוד לומר לא ימצא. האי תנא מהדר אהתירא ונסיב לה קרא לאיסורא משום "לך" "לך" תרי זימני. אמר מר יכול יטמין? תלמוד לומר לא ימצא. והאמרת רישא אבל אתה רואה של אחרים. לא קשיא הא דקביל עליה אחריות והא דלא קביל. כי הא דאמר רבא לבני מחוזא וכו'. תנו רבנן גוי שנכנס לחצירו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער. הפקידו אצלו צריך לבער, שנאמר לא ימצא (שמות יב יט). רב פפא אמר ארישא קאי. רב אשי אמר אסיפא קאי, שנאמר לא ימצא, והאי לאו דידיה הוא. ואף על גב דשכירות לא קניא, שאני הכא דאפקיה רחמנא בלשון לא ימצא. מי שמצוי בידו, יצא זה שאין מצוי בידו, שהרי אותה זוית שאולה לגוי: