ילקוט שמעוני תורה קטז

<< · ילקוט שמעוני · תורה · קטז · >>

רמז קטז
ויגד לרבקה את דברי עשו. מי הגיד לה? אמהות נביאות היו; רבקה היתה מהאמהות. ר' ברכיה בשם ר' יצחק: אפילו הדיוט אינו חורש תלם, ונביאים חורשים תלם בתוך תלם; "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו".

הנה עשו אחיך מתנחם לך. כמת הוא תוה עליך, כמת הוא מתנחם עליך, כבר הוא שותה עליך כוס תנחומין.

וישבת עמו ימים אחדים, וכתיב: "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים". נאמר כאן ימים אחדים ונאמר להלן אחדים, מה להלן שבע שנים, אף כאן שבע שנים.

עד אשר תשוב חמת אחיך. אמו בצדקתה אמרה, והוא לא עשה כן, אלא "ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח", עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה.

למה אשכל גם שניכם. אמר רבי לוי: אוי להם לרשעים, שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל; כל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתם. עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה; אני איני עושה כן, אלא "יקרבו ימי אבל אבי". פרעה אמר: שוטה היה עשו, שאמר "יקרבו ימי אבל אבי", ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה; אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין, תחת כורסי אנא מחנק להון. הדא הוא דכתיב: "כל הבן הילוד היארה תשליכוהו" וגו'. אמר המן: שוטה היה פרעה, ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות; אני איני עושה כן, אלא "להשמיד להרוג ולאבד". אמר ר' לוי, אף גוג לעתיד לבא אומר כן: שוטה היה המן, ולא היה יודע שיש להן פטרון בשמים; אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזדווג לפטרונן ואחר כך להם. הדא הוא דכתיב: "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". אמר הקב"ה: רשע! לי באת להזדווג? חייך שאני עושה מלחמה עמך, שנאמר: "ה' כגבור יצא וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב".

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת. התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת. אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה, קופחת זו לזו.

פרק כח

ויקרא יצחק אל יעקב וגו'. לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו; והיכן נתאוששו בידו? כאן, ויברך אותו. אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו וכו', כדלעיל. אמר ר' ברכיה: לבן מלכים, שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא של זהב. אמר לו: למה במטמוניות? בוא וטול בפרהסיא! כך ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ויצוהו, הזהירו על בנות ענר אשכל וממרא.

וישמע יעקב אל אביו. הדא הוא דכתיב: "כל דרך איש ישר בעיניו", זה שמשון, "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני". "ושומע לעצה חכם", זה יעקב, וישמע יעקב.

וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת. ר' יהושע בן לוי אמר: נתן דעתו להתגייר. מחלת, שנמחלו לו עוונותיו; "בשמת", שנתבשמה דעתו עליו. אמר לו ר' אלעזר: אילו הוציא את הראשונות, יפה היית אומר; אלא על נשיו, כאב על כאב, תוספת על בית מליא. וילך עשו אל ישמעאל (כתוב לעיל בסוף פרשת חיי).

מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישתא גבי קינא דשרכי? דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, תני במתניתין ותניא בברייתא. כתוב בתורה: וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים, "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים". משולש בכתובים, כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו (בן סירא יג, טו). תני במתניתין, המחובר לטמא טמא, לטהור טהור (משנה כלים יב ב), ותניא בברייתא, ר' אליעזר אומר: לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו.

ר' יודן בשם ר' אייבו: "בפשע שפתים מוקש רע", ממרד שמרד עשו וישמעאל בהקב"ה באת להם תקלה; "ויצא מצרה צדיק", זה יעקב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה:

"אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן" (ישעיה סה טז). להודיעך, שכל הברכות שברך יצחק את יעקב, ברכו הקב"ה מלמעלה. יצחק אמר: "ויתן לך האלהים מטל השמים", והקב"ה ברכו בטל: "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'". יצחק אמר: "משמני הארץ", והקב"ה ברכו: "ונתן מטר [זרעך] אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת [האדמה] והיה דשן ושמן" (ישעיה ל כג). יצחק אמר: "ורב דגן ותירוש", והקב"ה אמר: ["הנני שולח] לכם את הדגן והתירוש" (יואל ב יט). יצחק אמר: "יעבדוך עמים", והקב"ה אמר: "והיו מלכים אומניך" (ישעיה מט כג). יצחק אמר: "הוה גביר לאחיך", והקב"ה אמר: "ולתתך עליון" (דברים כו יט). ואף רבקה אמו ברכתו כנגדו, שנאמר: "יושב בסתר עליון וגו' (תהלים צא א). כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא יא). וכי מאחר שברכו הקב"ה ואמו, אביו למה חזר וברכו, שנאמר: ויקרא יצחק אל יעקב? אלא שראה יצחק שעתידין בניו לגלות בין אומות העולם, אמר לו: בוא ואברכך ברכה של גלויות, שיחזור ויקבצך. ומהו ברכות שברכו? "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע (איוב ה יט). בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבוא (איוב ה כא). לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא" (איוב ה כב):

(תנא דבי אליהו): זרעו של עשו, כל זמן שהיה יצחק קיים, קיימו עליהם את המילה; וכיון שמת, בטלו את המילה. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שנתן כתרו לאוהבו, אמר לו: זה יהא מונח בראשך ובראש בניך לעולם. הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו; וכיון שנכנס לבית עולמו, אמר המלך: אלך ואראה בן אוהבי, מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו. הלך ומצאו שהוא מושלך באשפה, הלך לאחוריו בקצף גדול, שנאמר: "ה' בצאתך משעיר" וגו' (שופטים ה ד). "הרים נזלו מפני ה'" (שופטים ה ה). למה נדמה עשו הרשע, ואליפז ועמלק בנו, וירבעם ונבוכדנצר, והמן האגגי? לאחד שמצא כסות בדרך, תפשה בידו והכניסה לתוך העיר, והיה מכריז ואומר: אבידה זו של מי? נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו. אמרו: ראיתם איש פלוני כמה צדיק הוא, כמה חסיד הוא? מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם, שנה, בשתי שנים, ובשלש שנים, בד', בה', עד שהחריב את כל העיר כולה. לכך נדמו הרשעים. לא בשכר שלש דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר, שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם? לא בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו י' שבטים? לא בשכר מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים, יצא ממנו נבוכדנאצר? לא בשכר אגג, שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין, ואמר: אוי לו שמא יאבד זרעו, יצא ממנו המן?