ילקוט שמעוני על בראשית טו א
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק ט"ו • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • יז • יח • יט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
הנסיון השביעי: אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם. לכל הנביאים נראה להם בחזון, ולאברהם נגלה במראה ובחזון. במראה מנין? "וירא אליו". בחזון מנין? אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. א"ל: אברהם, אל תירא, שאני מגן לך. ר' אומר: הוציא את אברהם החוצה בליל יום טוב של פסח ואמר לו: "כה יהיה זרעך".
"האל תמים דרכו", זה אברהם, "התהלך לפני והיה תמים". "אמרת ה' צרופה", שצרפו הקב"ה בכבשן האש. "מגן הוא לכל החוסים בו", אל תירא אברם אנכי מגן לך. "רשע עושה פעולת שקר", זה נמרוד, שהיו פעולותיו של שקר. "זורע צדקה", זה אברהם, "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה". "שכר אמת", שכרך הרבה מאד. ר' לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר האוכלוסין שהרגתי היה בהן צדיק אחד או ירא שמים אחד? משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של המלך. ראה חבילה של קוצים, וירד ונטלה. והציץ מלך, והתחיל מיטמר מפניו. א"ל: מה אתה מיטמר? פועלים הייתי צריך שיקשקשו אותה, עכשיו שקשקשת אותה בוא וטול שכרך. כך א"ל הקב"ה לאברהם: אותן אוכלוסין שהרגת, קוצים כסוחים היו, הדא הוא דכתיב: "והיו עמים משרפות סיד קוצים" וגו'. ר' לוי אמר חורי: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר אותן המלכים שהרגתי, שבניהם מכנסין אוכלוסין ועושין עמי מלחמה? א"ל הקב"ה: אל תירא... אנכי מגן לך, מה מגן זה, אפילו כל החרבות באות עליו הוא עומד כנגדן, אף אתה נלחם כנגדן. ורבנן אמרין: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: ירדתי לכבשן האש ונצלתי, לרעבון ונצלתי, עשיתי מלחמה עם המלכים ונצלתי, תאמר שקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעולם הבא? א"ל הקב"ה: אל תירא אנכי מגן לך, מגן עשיתי עמך בעולם הזה, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא, שכרך הרבה מאד, כמה דאת אמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".
ר' יודן ור' הונא תרויהון בשם ר' יוסי בן זמרא. ר' יודן אמר: כל מקום שנאמר "אחרי" – סמוך; "אחר" – מופלג. ר' הונא אמר: כל מקום שנאמר "אחר" – סמוך; "אחרי" – מופלג. אחר הדברים האלה, הרהורי דברים היו שם. מי הרהר? אברהם הרהר; אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם! כרתָ ברית עם נח שאין אתה מכלה את העולם; עמדתי וסגלתי מצוות ומעשים טובים יותר ממנו, ודחית בריתי לבריתו. תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי? א"ל הקב"ה: מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים; ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים, ולא עוד, אלא בשעה שיהיו בניך באין לידי עבירה ומעשים רעים, אני רואה צדיק אחד שהוא יכול לומר למדת הדין: די, אני נוטלו ומכפר עליהם.
היה דבר ה' אל אברם במחזה. י' לשונות נקראת נבואה: חזון, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה, נבואה. ואי זו היא קשה שבכולן? ר' אליעזר אומר: חזון, שנאמר: "חזות קשה הוגד לי". ר' יוחנן אמר: דבור, שנאמר: "דבר אדוני הארץ אתנו קשות". ורבנן אמרין: משא, כמשמעו, שנאמר: "כמשא כבד יכבדו ממני". גדול כחו של אברהם, שנדבר עמו בדבור ובחזון.
אל תירא אברם, ממי נתירא? ר' ברכיה אמר: משֵם נתירא; הדא הוא דכתיב: "ראו איים וייראו קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון". מה איים הללו מסוימים בים, כך היו אברם ושם מסוימים בעולם. וייראו, זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. אברהם נתירא, תאמר שיש בלבו עלי שהרגתי בניו? ושם נתירא, תאמר שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים? קצות הארץ, זה שרוי בקצו של עולם וזה שרוי בקצו של עולם. קרבו ויאתיון, קרבו זה לזה. "איש את רעהו יעזורו", זה עזר את זה בברכות, "ויברכהו ויאמר ברוך אברם" וגו', וזה עזר את זה במתנות, "ויתן לו מעשר מכל". "ויחזק חרש", זה שם, שעשה את התבה. "את צורף", זה אברהם, שצרפו הקב"ה בכבשן האש. "מחליק פטיש את הולם פעם", שהחליק פטישו והלם כל באי עולם פעם אחת. "אומר לדבק טוב הוא", אלו אומות העולם שהן אומרים: מוטב לידבק באלקיו של אברהם, ולא לידבק בעבודה זרה של נמרוד. "ויחזקהו במסמרים", ויחזק אברהם את שם במצוות ומעשים טובים. "ולא ימוט", אברם.
למדנו מאברהם, שמתחלת מעשיו היה ירא מלפני הקב"ה, שנאמר: אל תירא אברם; אין אומר "אל תירא" אלא למי שהוא ירא שמים לאמתו. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לבנו: צא והרוג את הלסטים הללו, ואם יפלו בידך אל תהנה מממונם, כדי שלא יאמרו: לא יצא בן המלך להרוג את הלסטים הללו אלא בשביל לקפח את הממון. יצא והרג אותן. בחזרתו יצא אביו לקראתו, אמר ליה: בני, ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם שלא נהנית מממונם כלום, ועכשיו הרי אני משלם לך מבית גנזי בכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם. לכך נדמה אברהם אבינו, בשעה שהרג את המלכים, יצא מלך סדום לקראתו, א"ל: "תן לי הנפש" וגו'. א"ל: שוטה שבעולם! וכי לכסף וזהב אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה אני צריך משלך? "אם מחוט ועד שרוך נעל" וגו'; לכך נאמר: אנכי מגן לך וגו'. למדנו מיצחק, שמתחילת מעשיו היה ירא מלפני הקב"ה. בן ע"ה שנה היה יצחק בשעה שנפטר אברהם אבינו, אמר: אוי לי, שמא אין בי מעשים טובים כמו שהיו באבא, ומה תהא עלי מלפני הקב"ה? מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ודבר עמו באותו הלילה, שנאמר: "ויהי אחרי מות אברהם" וגו'. למדנו מיעקב, שמתחילת מעשיו היה ירא שמים, שנאמר: "ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר" וגו'. וכן אבותינו הראשונים, שנאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו'; ללמדך שבשכר יראה ובשכר אמונה שהאמינו בו מתחילה, עתיד הקב"ה שיבוא ויפדה אותם מבין אומות העולם, שנאמר: "חולי וגוחי בת ציון" וגו':