ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתפח

<< · ילקוט שמעוני · תהלים · רמז תתפח · >>

ותשת עלי כפכה. מכאן לארץ ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים וכתיב ידיך עשוני ויכוננוני, וכתיבמקדש ה' כוננו ידיך. אשא כנפי שחר וגו' (כתוב ברות בפסוק ויען בועז ויאמר לה הוגד הוגד לי):

ואומר אך חשך ישופני. אמר דוד אני אמרתי אך חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום עכשו העולם הזה שדומה ללילה אור בעדני. כיון ששקעה החמה בלילי שבת התחיל האורה והיתה משמשת התחילו הכל מקלסין להקב"ה הה"ד תת כל השמים ישרהו, מפני מה, ואורו על כנפות הארץ, הדא הוא דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי במה ברכו, באורה, ריש לקיש בשם ר' נזירא ל"ו שעות שמשה אותה אורה י"ב של ערב שבת י"ב של ליל שבת י"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במוצאי שבת והתחיל החשך ממשמש ובא נתירא אדם הראשון ואמר אך חשך ישופני תאמר אותו שכתוב בו והוא ישופך ראש בא להזדווג מביניהם וברך עליה הדא והא דכתיב ולילה אור בעדני, אתיא בשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת מפני שהוא תחלת ברייתו:

אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. אמצעיים הולד דר במדור האמצעי, אחרונים הוללד דר במדור העליון, וכיון שמגיע זמנו לצאת מתהפך ויורד, וזו הי חבלי לידה. תנא חבלי נקבה מרובים מחבלי זכר, היינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות, דרתי לא נאמר אלא רוקמתי:

גלמי ראו עיניך, היה ר' מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כלו הוצבר עפרו שנאמר גלמי ראו עיניך וכתיב עיני ה' וגו', א"ר אושעיא משמיה דרב אדם הראשון ראשו מבבל, גופו מארץ ישראל, אבריו משאר ארצות, עגבותיו א"ר יוחנן מאקרא דאגמא:

ועל ספרך כלם יכתבו. הראה לו כל הדורות עד שיחיו המתים, א"ל כל מה שראו עיניך (פ) כלם יכתבו, ומהו ולו אחד בהם אמר הקב"ה ביום הזה אני גואל את בני ממצרים וביום הזה אני קורע להם את הים ומפיל שונאיהם. ביום הזה אני נותן התורה ולא נשתנה יום אחד ולא נתחלש הוי אומר ולו אחד בהם, רבי יהושע אומר מהו ולו אחד בהם מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם יום הכפורים או שבת. ד"א גלמי ראו עיניך שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון כל הדורות וכתבם בספרו שנאמר זה ספר תולדות אדם. א"ר שמעון בן לוי מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון עד שהוא גולם דור דור ודורשיו שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, אמר ולי מה יקרו רעיך אל, א"ר ידוד אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר ולי מה ייקרו רעיך אל:

ימים יוצרו ולו אחד בהם, רבי אליעזר אומר יומו של סיסרא, יומו של סנחריב, יומו של גוג ומגוג, ר' יהושע אומר שס"ה ימים הם וליחידו של עולם אחד מהם, ר' לוי אמר זה יום הכפורים הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, ר' יצחק אמר זה יום השבבת שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי מתרצה עם בניו ועם בני ביתו (פא) ואעפ"כ שאתם עושים מלאכה כל ששה יום שבת יעשה כלו תורה, מכאן אמרו ישכים אדם (וישב) ביום השבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש שנאמר לך אכול בשמחה לחמך. ד"א ולו אחד בהם זה יום שביעי לפי שהעולם הזה ששת אלפים שנה, שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו, וכשם שאנו עושים שנה אחת לשבע שנים שמיטה כך עתיד הקבב"ה לעשות שמיטה יוום אחד שהוא אלף שנים, ואומר והיה יום אחד הוא יודע לה' זה יום שביעי, והיה לעת ערב יהיה אור זה העולם הבא ונארמ מזמור שיר ליום השבת לעולם שכלו שבת. ד"א ימים יוצרו ברא הקב"ה ימים וברר לו אחד מהם, ואי זה אמר ר' לוי זה יוום השבת. ברא שנים וברר לו אחת מהן זו שביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת לה'. ברא שבועים וברר לו אחד מהם זה יוכל וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא בהמות וברר לו אחת מהן זו בהמות בהררי אלף כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף. ברא עופות וברר לו אחד מהם זו זיו שדי וזיר שדי עמדי. ברא דגים וברר לו אחד מהם זה לויתן לויתן זה יצרת לשחק בו. ברא מדברות וברר לו אחד מהם זה מדבר סיני. ברא הרים וברר לו הר סיני שנאמר ההר חמז אלקים לשבתו. ברא ארצות וברר לו אחת מהן זו ארץ ישראל שנאמר תמיד עיני ה' אלקיך בה. ברא רקיעים וברר לו אחד מהם שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו. ברא אומות ברר לו אחת מהן שנאמר ובך בחר ה' אלקיך. ברא שבטים וברר לו אחד מהם שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל. ולי מה יקרו רעיך אל, עשרה דברים נקראו יקרים (ברמז צ"ז):

אספרם מחול ירבון. אמר ריש לקיש מאי אספרם מחול ירבון אילימא צדיקי הוא דנפידשי מחלא השתא בכל ישראל כתיב בהו כחול אשר על שפת הים צדיקי אית בהו נפישי מחלא, אלא אלו מעשיהם של צדיקים אספרם מחול ירבון קל וחומר ומה חול שהוא מועט מנין על הים, צדיקים על אצת כמה וכמה שמגינין על ישראל. הלא משנאיך ה' אשנא אלו האפיקורוסין:

הקרני אל ודע לבבי. רבי יודן ורבי איבו בשם ר' נתן שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם אמר ה' אלקים מה תתן לי אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, דוד אמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו רבש"ע אם אני עתיד להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ונחני בדרך עולם:

למנצח מזמור לדוד חלצני ה' וגו' סכותה לראשי ביום נשק. א"ר יוסי בר בון ביום נשק (שקציר) (פב) [שהקיץ] נושק את החורף. ד"א ביום נשק זה נשקו של גוג. ד"א באותו יום שישקו שני עולמות זה לזה העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס ואומר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. אל תתן ה' מאויי רשע (כתבו ברמז קכ"ו ובפסוק ויגש הפלשתי). א"ר יצחק אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק ירומו סלה זה גרממיא של אדם שאלמלי הם יוצאים מחריבים כל העולם כלו, דא"ר אחא בר חנינא תלת מאה מלכי קטרי תאנא איכא בגרממיא של אדם, ותלת מאה ושתין וחמש מרזבני איכא ברומי, וכל יומא נפקי הני לאנפי הני והני לאנפי הני, וקטלי חד מהני להני וחד מהני להני ומטרדי לאוקומי מלכא:

ראש מסבי עמל שפתימו יכסמו, אלו ראשי סנהדרין שהם יגעים בתורה כל מה שמוציאין מפיהם (פג) הם אוכלין. ד"א אלו עובדי אלילים שהם משכימים ומעריבים ונוטלים עצה על ישראל ונותנים עיניהם על ממונם:

איש לשון בל יכון בארץ. א"ר לוי לעתיד לבא נוטל הקב"ה את עובדי אלילים ומוסרם לגיהנם ואומר להם למה הייתם קונסים את בני והם אומרים מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע והקב"ה נוטל את אללו ואלו ומורידן לגיהנם. ד"א איש לשון זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו, בל יכון בארץ על גחונך תלך. איש חמס רע יצודנו למדחפות, למדחפה אין כתיב כאן אלא למדחפות אדם נתקל וחוה נתקללה ונחש נתקלל. וכה"א איש תהפוכות ישלח מדון זה הנחש שהפך דברים על בוראו, ונרגן שרגן דברים על בוראו, לא מות תמותון, יפריד אלופ שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל. אך צדיקים יודו לשמך זה אחד משבע כתות בגן עדן (כתוב ברמז תרנ"ו):

מזמור לדוד ה' קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי לך תכון תפלתי קטרת לפניך וגו' (כמלכים ברמז רט"ו):

משכיל לדוד וגו' אשפוך לפניו שיחי וגו'. זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים, קורא לארץ ישראל ארץ החיים, ר' שמעון בן לקיש בש"ר אלעזר הקפר מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחללה לימות המשיח. אמר דוד מתאוה אני לישב בתוכה ואין שאול מניחני אלא כי גרשוני היום מהסתפח וגו' לפיכך זעקתי אליך ה'. ד"א מדבר ביעקב זעקתי אליך ה' בשעה שיצאתי מבית אבי מהו אומר אם יהיה אלקים עמדי, אתה מחסי והנה אנכי עמך, חלקי בארץ החיים מתאוה אני לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי אף אני איני חוזר אלא ברשות, א"ל הקב"ה רשות אתה מבקש הרי הרשות בידך שנאמר שוב אל ארץ אבותיך:

הוציאה ממסגר נפשי. זה נח שהיה סגור בתבה י"ב חדש. להודות את שמך לתת הודאה לשמך. בי יכתירו צדיקים יתכללון בי צדיקיא:

כי תגמול עלי. שגמלת ואמרת לי צא מן התבה שנאמר וידבר אלקים אל נח לאמר צא מן התבה:

מזמור לדוד ה' שמע תפלתי האזינה אל תחנוני וגו' ואל תבוא במשפט את עבדך וכתיב לדוד שפטני ה'. אמר דוד בשעה שאתה דן את הרשעים (פד) שפטני ה' ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבוא במשפט את עבדך:

כי לא יצדק לפניך כל חי (כתוב ברמז תש"ג):

לדוד ברוך ה' צורי וגו' הנותן תשועה למלכים זה שאול ודוד ואח"כ הפוצה את דוד עבדו, א"ר יצחק כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו, אמר דוד רבון העולמים הרבה שונאים היו לי וכלם גדולים ולא עמד לנגדי אלא שאול ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול, וכן הוא אומר על כן קרא למקום ההוא (פה) סלע המחלקות:

אשר בנינו כנטיעים. אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא מימיהם, בנותינו כזויות אלו בחורות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן, וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח, ואי תימא מהכא מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, אלו ואלו מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה היכל בימיהם שנאמר מחוטבת תבנית היכל. לפי שנאמר ואולך אתכם קוממיות אין לי אלא אנשים, נשים מניו, תלמוד לומר בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, כמה היה תבנית היכל, מאה אמה (כתבו ברמז תע"ט):

אלופינו מסובלים. רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר אלופים בתורה ומסובלים במצות, וח"א אלופים בתורה ובמצות ומסובלים ביסורין, אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג, ואין יוצאת של תהא סיעתנו כסיעת דוד שיצא ממנו אחיתופל, ואין צוחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי. ברחובותינו שלא יהא לנו בן או לתמיד שמקדיח תבשילו ברבים. ד"א אלופינו מסובלים, ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר אלופינו סובלים אין כתיב כאן אלא מסובלים בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים, אין פרצה של גלות כמה דאת אמר ופרצים תצאנה אשה נגדה, ואין יוצאת אין יציאה של גלות שנאמר ויצא מן בת ציון. ואין צוחה אין צוחה של גלות שנאמר וצוחת ירושלים עלתה. (אשרי) יושבי ביתך. שנו רבותינו חסידים הראשונים היו שוהין שעהה אחת קודם תפלתן כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמים, מנה"מ א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא אשרי יושבי ביתך וגו'. אחר תפלתן מנין, שנאמר אך צדיקים יודו לשמך וגו' הללוך לא נאמר אלא יהללוך, א"ר יהושע בן לוי מכאן לתחית המתים מן התורה. וא"ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעולם הבא שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה):

תהלה לדוד. א"ר אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, מאי טעמא אלימא משום דאתיא באל"ף בי"ת ונימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפי, אלא משום דאית ביה פותח את ידך, ונימא הלל הגדול דמצראה דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר, אלא משום שיש בו מפלתן של שונאיהם של ישראל דכתיב נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. אמר רב נחמן בר יצחק אעפ"כ חזר דוד וסמכו ברוח הקדש סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. ארוממך אלוקי המלך (ברמז תרס"ח). טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו (כתוב ברמז תת"ח). ורחמיו על כל מעשיו. א"ר שמואל בר נחמני על כל שהוא מדותיו מרחם, ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי טוב ה' לכל ומרחמיו הוא נותן לכל הבריות. ר' תנחומא א"ר אבא ור' אבוי בש"ר אחא למחר שנת בצורת באה והבריות מרחמין אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליהם רחמים. ביומוי דר' תנחום הוו צריכין ישראל למטרא, אתון לגביה, א"ל רבי גזור תעניתא וגזר תעניתא, ויומא קדמאי יום תניין יום תליתאי ולא אתא מטרא, עאל ודרש להון א"ל בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מרחם עליכם, וכשהם מחלקים צדקה לעניים ראו איש נותן מעות לגרושתו. אתון לגביה, א"ל רבי את יתיב הכא והכא עבידתא א"ל מהו כן, א"ל ראינו איש נותן מעות לגרושתו, שלח בתריה ואייתיה לנו ציבורא א"ל מה היא לך זו א"ל גרושתי היא, אמר לו מפני מה נתת לה מעות, אמר לו ראיתי אותה בצרה גדולה ונתמלאתי עליה רחמים, הגביה ר' תנחומא פניו למעלה ואמר רבון העולמים ומה אם זה שאין לזו עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך רחום וחנון ואנו בניך בני בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב עאכ"ו שתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם:

ורחמיו על כל מעשיו (בפסוק ואל זועם בכל יום). רבי קביל יסורין ועל ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו, כי הא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תלא ליה לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי כמימר שובי אמר ליה זיל כי לכך נוצרת, אמרי הואיל ואינו רחמן נייתי עליה יסורין, ועל ידי מעשה הלכו היכי דמי, יומא חד הוה קיימא אמתיה דרבי וקא כנשא ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו, א"ל שבקינהו דכתיב ורחמיו על כל מעשיו, אמרו הואיל ורחם רחמו בהדיה:

סומך ה' לכל הנופלים, אלו העקרות שהם נופלות בבתיהן, וזוקף לכל הכפופים, כיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות, תדע לך שכן לאה שנואה היתה וכיון שפקדה הקב"ה בבנים נזקפה הדא הוא דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה. א"ר חייא בר אבא שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, מדת ב"ו יש לו אוהב עשיר נדברק בו ונכסף בו וכיון שרואה שמטה ידו פורש ממנו ולא עוד אלא מלעיג עליו, אבל הקב"ה אינו כן אם נפל זוקפו שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, ולכל העומדים אינו אומר, אבל העומדים הוא מפיל שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום:

עיני כל אליך ישברו, ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה במה אתה סועד אמר לו בתרנגולת פטומה, אמר ליה ולא חיישת לדוחקא דציבורא, אמר לו אטו מדירהו קא אכילנא מדרחמנא קא אכילנא דתניא עיני כל אליך ישברו וגו' בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד ואחד נותן לו הקב"ה כדי פרנסתו בעתו, אדהכי והכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיה תליסר שנין ואייתיאת להי תרנגולת פטומה ויין ישן אמר (ליה) מאי דקמא, אמר לו נעניתי לך קום אכול:

פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא, אמרי הייכי נעביד אתרי לא ניבעי רחמי ניבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול, א"ל ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דאי יהיב קוב"ה שובעא לחיי יהיב דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ומנא לן דלא בעינן רחמי אתרי דכתיב ונצומה ונבקשה מאלקינו על זאת, במערבא אמרי ורחמי למבעי על רזא דנא. ומשביע לכל חי רצון (ברמז תתרמ"ט):

צדיק ה' בכל דרכיו. רב הונא רמי כתיב צדיק ה' בכל דרכיוו וכתיב וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד:

קרוב ה' לכל קוראיו וכתיב למה ה' תעמדו ברחוק (כתוב ברמז רצון יראיו יעשה, כגון ר' חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק תפלתוו, הלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל ע"פ חורו. אמר ליה ר' לא הרגשת, אמר להם יבא עלי מתוך שהיה לבי מכוון בתפלה אם הרגשתי, א"ר יצחק בר' אלעזר ברא לו הקב"ה (פו) מעין תחת כפות רגליו:

הללויה הללי נפשי וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו, ולמה יעקב דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים. רבי אבהו בש"ר אלעזר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו עושה שמים וארץ וכי מה ענין זה לזה, אלא בשר ודם יש לו פטרון שליט באפרכיא זו ואינו שליט באפרכיא אחרת אפילו תאמר קוזמוקטור שליט ביבשה שמא תאמר שליט בים, אבל הקב"ה שליט בים וביבשה מציל מן הים מציל מן היבשה מציל מן המים מציל מן האש מציל מן החרב מציל מבור אריות הדא הוא דכתיב עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם:

עושה משפט לעשוקים אלו ישראל דכתיב עשוקים בני ישראל. נותן לחם לרעבים אלו ישראל דכתיב ויענך וירעיבך. ה' מתיר אסורים, מה שאסרתי לכם התרתי לכם, אסרתי לכם חלב בהמה התרתי לכם בחיה. אסרתי לכם גיד הנשה בחיה התרתי לכם בעוף. אסרתי לכם שחיטה בעופות התרתי לכם שחיטה בדגים, רב אחא ורב ביזנא בש"ר מאיר (פז) יותר ממה שאסרתי לכם התרתי לכם, אסרתי לכם נדה התרתי לכם דם בתולים, אסרתי לכם אשת איש התרתי לכם את השבויה, אסרתי לכם אשה ואחותה התרתי לכם לאחר מיתה, אסרתי לכם אשת אח התרתי לכם את היבמה. אסרתי לכם לבישת כלאים התרתי לכם סדין בציצית, אסרתי לכם בשר חזיר התרתי לכם לשון דג ששמו שיבוטא. אסרתי לכם חלב התרתי לכם שומן, אסרתי לכם את הדם התרתי לכם את הטחול. אסרתי לכם בשר בחלב התרתי לכם את הכחל. ר' מנחם ור"ל ור' אחא ור' יוחנן בש"ר נתן תחת מה שאסרתי לך התרתי לך, תחת איסור בהמה בהמות בהררי אלף טהור:

ה' מתיר אסורים. אמרו עליו על יוסף הצדיק שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שהלבישה לו שחרית לא הלבישה לו ערבית, ערבית לא הלבישה לו שחרית, אמרה לו השמעי לי אמר לה לאו, הריני משימך בבית האסורים אמר לה ה' מתיר אסורים, אמרה לו הריני כופף קומתך אמר לה ה' זוקף כפופים, אמרה לו הריני מסמא את עיניך אמר לה ה' פוקח עורים, נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה, לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה ליום הדין. ה' זוקף כפופים, מיתיבי מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי נחת הוא, א"ל שמואל לחייא בר רב איידי אימא לך מילתא מעלייתאדהוה עביד אבוך, כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחויא. ה' שומר את גרים חביבין הגרים וכו' (כתבו ברמז תנ"ט):

הללויה כי טוב וגו' בונה ירושלים ה'. א"ר נחמן אפילו פתח ברחם על ישרראל חותם בבונה ירושלים שנאמר בונה ירושלים ה', אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס. אמר רבי שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות. ואם יאמר לך אדם שנבנית ולא נתכנסו הגליות אל תאמין שנאמר בונה ירושלים ה' כי נדחי ישראל יכנס:

הרופא לשבורי לב (כתוב ברמז תשס"ז):

הרופא לשבורי לב אלו השבטים שהיה שבור לבם לומר שמא יהרגם יוסף שנאמר ויצוו אל יוסף לאמר אנא שא נא. מונה מספר לכוכבים. אלו השבטים, הכוכבים האלו כשהם יוצאים אינם יוצאים אלא בשמות שנאמר לכלם בשם יקרא, ובכניסתן נכנסין במנין שנאמר מונה מספר לכוכבים, כך השבטים כשנכנסו למצרים נכנסו במנין בשבעים נפש וכשיצאו יצאו בשש מאות אלף רגלי, ועד שלא ירדו נתפרשו שמותם שנאמר ואלה שמות (כתוב לעיל בפסוק זבחי אלקים רוח נשברה):

מונה מספר לכוכבים. א"ל קיסר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימני כוכבי, אייתי חבושי שדינהו בארבלא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו, אמר ליה אוקמינהו ומנינא להו, אמר ליה רקיע נמי הכי הדרא, איכא דאמרי אמר ליה מני לי כוכבי אמר ליה מני ככיך ושיניך שדא ידיה לפומיה וקא מני להו אמר ליה מאי דאיכא בפומך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת (כתוב ברמז תמ"ו):

נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו (כתוב ברמז תתק"ב), משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר (פח) מונה מספר לכוכבים וגו' וכתיב המוציא במספר צבאם, (אלא) מלמד שאין שנוי [אלא] בשם שהוא נקרא עכשו נקרא לאחר זמן:

השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. א"ר יוחנן הרואה חטים בחלום רואה שלום שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך (כתוב ברמז תתנ"ט). א"ר יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום וגו', אמר ר' פפא היינו דאמרי אינשי כד משלם שערי מכדא נקיש ואתי תגרא בביתא:

מגיד דבריו ליעקב. א"ר אמי אין מוסרין דברי תורה לכותי שנאמר מגיד דבריו לעיעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי. היה ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר וכי מה עשו אלו הגוים שלא רצה ליתן להם. אלא משפטים בל ידעום שלא רצו לקבל שנאמר אלוה מתימן יבוא ונוגה כאור תהיה וגו' עמד וימודד ארץ. מדגיד דבריו ליעקב אלו דברי תורה, חקיו אלו המדרשות, ומשפטיו אלו הדינין, לישראל, לא נתן הקב"ה את התורה והדינין אלא לישראל בלבד, ומנין אתה למד לישראל וכותי שיש להם עסק זה עם זה (ףט) שאסור לישראל לומר לכותים לך עמי בערכאות שלך שנאמר לא עשה כן לכל גוי. והלא הדינין אחד מן הדינין שנצטוו הם ומהו משפטים בל ידעום אלו דקדוקי דינין שכך שנינו מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים ובני נח נהרגין בעד אחד בדיין אחד ושלא בהתראה מה שאין כן בישראל. מעשה בעקילס בן אחותו של אדריאנוס שהיה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו אמר ליה מבקש אני לעשות סחורה אמר לו שמא אתה מבקש כסף וזהב הרי התסבין לפניך, א"ל אני מבקש לידע דעת של בריות ואני מבקש להמלך בך היאך לעשות, אמר לו כל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה בארץ לך עסוק בה שסופה להתעלות, והוא היה מתכוון להתגייר, בא לו לארץ ישראל ולמד את התורה, לאחר ימים מצאוהו ר' אלעזר ורבי יהושע וראו את פניו משונות אמרו זה לזה עקילס למד את התורה, כיון שבאו אצלו התחיל לשאול להם שאלות והם משיבים אותו, עאל לאדריאנוס אמר לו למה פניך משונות שמא הפסידה הפרקמטיא שלך או שמא אתה מצר לך, אמר ליה לאו, ולמה פניך משונות, אמר לו שלמדתי תורה ולא עוד אלא שמלתי, א"ל ומי אמר לך, א"ל בך נמלכתי, אמר לו אימתי, א"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה ואמרתי לי כל פרקמטיא שהיא נתונה בארץ עסוק בה שסופה להתעלות וחזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה נתונה בארץ אלא ישראל וסופן להתעלות, שכן אמר ישעיה כה אמר ה' וגו' מלכים וגו', אמר לו סנקתדרון שלו עתידין אלו שאמרת שיהיו המלכים עומדים מפניהם שנאמר מלכים יראו וקמו, הכה אותו אנדריאנוס על לחייו, א"ל (צ) יש נותן רטיה אלא על המכה, מה עשה סנקתדרון עלה לגג ונפל ומת ורוח הקדש צווחת כן יאבדו כל אויביך ה', אמר לו אנדריאנוס לעקילס למה עשית כן, א"ל שבקשתי ללמוד תורה, אמר לו היה לך ללמוד ולא למול, א"ל אם אין אדם מל אין יכול ללמוד תורה שנאמר מגיד דבריו ליעקב למי שהוא כיעקב, חקיו זו התורה, ומשפטיו אלו הדינים שנאמר שם שם לו חק ומשפט:

הללו את ה' מן השמים (כתוב ברמז תפ"ד וברמז של"ט וברמז תרנ"ח וברמז תרפ"ח):

רוח סערה עושה דברו (כתוב ברמז תקמ"ג, ולעיל בפסוק ימטר על רשעים, ובפסוק כי לא אל חפה רשע אתה):

לבני ישראל עם קרובו. אמר להם הקב"ה לישראל בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם שנאמר כי קרוב אליך הדבר מאד אף אני קורא אתכם קרובי שנאמר לבני ישראל עם קרובו הללויה:

לבני ישראל עם קרובו. כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו ר' חנינא ורבי אושעיא איזו אומה כאומה זו שיודע אופיו של אלקיה, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין שערם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם את גזר דינם:

הללויה שירו לה' שיר חדש. דוד מלך ישראל לא פתח בצרכן של ישראל תחלה עד שפתח בשבח של מקום תחלה שנאמר הללויה שירו לה' שיר חדש וחור ופתח בצרכן של ישראל שנאמר כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה וחזר וחתם בשבחו של מקום הדר הוא לכל חסידיו הללויה, אף שלמה המלך פתח תחלה בשבחו של מקום שנאמר אין כמוך אלקים וגו' שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח בצרכם של ישראל רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנא' ה' מסיני בא, ואחר כך בצרכן של ישראל שנאמר ויהיה בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנאמר אין כאל ישורון, ואף שמונה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שיהיו ישראל מתפללין לא פתחו בצרכן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואחר כך מתיר אסורים רופא חולים ואח"כ מודים אנחנו לך, משל למה הדבר דומה וכו' (כתוב ברמז קצ"ט וביהושע ברמז כ'):

ישמח ישראל בעושיו (כתבו בפסוק אמרתי להוללים ברמז תתי"ב). יעלזו חסידים בכבוד (כתבו ברמז קס"ט). יעלזו חסידים בכבוד, א"ר תנחומא בכבוד שהקב"ה עושה לצדיקים בשעת פטירתן מן העולם, בנוהג שבעולם אדם מת בניו מטפלין בו אבל הצדיקים הקב"ה מטפל בהם שנאמר והלך לפניך צדקך זה צדיקו של עולם: