ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתנא
אם אמרתי מטה רגלי. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת הקב"ה אם רואה אדם שנפל הוא מעמידו שנאמר מקימי מעפר דל (כתוב בשמואל ברמז פ"ו):
וישב עליהם את אונם. תניא ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, אמרו כשחרב בית ראשון אותו יום ט"ב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה, והיו הלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה, ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשוה, וכן בשני, האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה, מי הואי בי"ז בתמוז בטל התמיד, אלא לאו דעולת נדבה, ותסברא מאי שנא דעול חובה דלא הואי ועולת נדבר הויא, הא לא קשיא בן בקר דעלמא הוא דאתרמי להו. אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומיה לה' הארץ ומלואה, וישב עליהם את אונם שירה דארבע בשבת הוא, אלא אילייא בעלמא דנפל בפומייהו, והא עומדים על דוכנן קתני, שירה שלא על הקרבן: