ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשעו
עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. אמר רב הונא בר ביונא אמר רבי שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד יושב ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. נכנסו חכמי ישראל אצלו א"ל אדוננו המלך עמך ישראל צריכים פרנסה, א"ל לכו והתפרנסו זה מזה, אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד, מיד מתיעצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ונשאלין באוריםם ותומים דכתיב ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי ושר צבא למלך יואב. אעירה שחר דרך מלכים השחר מעוררן אני מעורר את השחר, עורה כבודי יתער יקרי מן קדם יקר דבריי לית חשיב כלום:
כי גדול (מעל) [עד] שמים חסדך רבא רמי כתיב כי גדול מעל שמים חסדך, וכתיב כי גדול עד שמים חסדך, הא כיצד הא בעוסקים לשמה הא בעוסקים שלא לשמה, וכדרב יהודה א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה:
למנצח אל תשחת לדוד מכתם האמנם אלם צדק תדברון. אמר לו דוד לאבנר בצדק רדפתם אותי כמו שנאמר בתורה צדק צדק תרדוף, או שפטתם אותי בצדק שאמרה תורה בצדק תשפוט עמיתך הלא תענה אבנר כך עשיתם מישרים תשפטו בני אדם לכך נאמר האמנם אלם צדק:
האמנם אלם צדק תדברון. אמר רבי יצחק מה אומנותו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם, יכול אפילו לדברי תורה, ת"ל צדק תדברון, יכול יגיס דעתו, ת"ל מישרים תשפטו:
אף בלב עולות תפעלון. אמר ליה הלב הזה לא נברא אלא לאמת שנאמר ודובר אמת בלבבו ואתם לא כך אלא בלב עולות תפעלון. זורו רשעים מרחם זריתם מרחם כמו עשו דכתיב ויתרוצצו הבנים בקרבה עד דהוה במעי אמיה זריתיה מתיחא לקיבליה:
חמת למו כדמות חמת נחש וגו' אשר לא ישמע לקול מלחשים, אמר להם אין אתם יודעים מה עשה הקב"ה לנחש (לא) שבר את שניו ועכשיו הוא אוכל עפר כך הוא עושה להם שנאמר הרס שנימו בפימו, אמר להם הקב"ה אמרתם לשון הרע אתם הולכים לגיהנם והאש אוכלת אתכם שנאמר כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת ואין רואין השמש לעולם שנאמר בל חזו שמש, אבל הצדיקים וזרחה לכם יראי שמי:
נפל אשת בל חזו שמש. מאי אשת בריה שאין לה עינים. אמר רבי ברכיה בר שלמיא ואי תימא רב יימר בר שלמיא מאי קראה כמו שבלול וכו'. כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש כהדין כיליי סיליי לומצון, כשלשול הזה שהוא נמחה בצואה, כאישות הזאת שאינה מספקת לראות עד שחוזרת לעפרה, כאשת איש שזינתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו בלילה שלא תחזנו השמש הה"ד השמש יצא על הארץ. כמו שבלול תמס יהלך, כשם שהשבולת הזו שוטפת כל מה שהיא מוצאה כך תורינוס שהוא עומד במדינה כל מי שנמצא נשטף עמו כיון שהוא מת אינו רואה עוד שמש למה שהוא תורינוס, דבר אחר מדבר באנשי סדום כשם שהשבולת נשטף כך אנשי סדום. תמס יהלוך שהמסה אותם הקב"ה באש, נפל אשת בל חזו שמש שלא חזו אנשי סדום אלא השמש יצא על הארץ, מה כתיב שם וה' המטיר על סדום:
ישמח צדיק כיי חזה נקם. זה יעקב כשנשאאוהו ממצרים ליקבר בארץ כנען בא עשו ולא הניחו וקפץ נפתלי למצרים והביא שטר המערה לקבור את אביו, עד שהוא הולך בא לו חושים בן דן והיה חרש, כשראה שהיו מונעין לקבור את יעקב הכהו בידו על צוארו והתיז את ראשו ונפלו שני אזניו על מטתו של יעקב ופתח עיניו וראה נקמה ושמח הדא הוא דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם ונתקיימה נבואת רבקה למה אשכל גם שניכם יום אחד. ד"א ישמח צדיק זה משה, כי חזה נקם זה נקמת מדין, פעמיו ירחץ בדם הרשע זה בלעם, ד"א זה מרדכי שראה נקמה מהמן:
אך יש אלהים שופטים. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל השוקד על דברי תורה מוסרין לו שקדנין כנגדו, וכל המבטל מדברי תורה מוסקין לו בטלנין כנגדו, ואלו הן, זאב ארי ונמר דוב וברדלס ונחש וגייסות וליסטים באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו: