ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשעה
כי הצלת נפשי ממות (את) [הלא] רגלי מדחי. כי הצלת נפשי ממות אמר רב טביומי משמיה דרב כך אמר דוד לפני הקב"ה הצילני שלא אמות ביד שאול. רגלי מדחי שלא אתחייב בעצתו של אחיתופל, להתהלך לפני אלהים באור החיים זו ארץ ישראל. ד"א להתהלך לפני אלהים זו גן עדן (בארצות החיים):
למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה. אמר לפניו רבש"ע עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים בשבילי דכתיב (קח) ולוט בא צוערה וישב במערה יהי רצון מלפניך אל תשחת:
חנני אלהים חנני. למה אמר שתי פעמים חנני, חנני שלא אפול ביד שאול שאם אפול ביד שאול אינו חס עלי, וחנני שלא יפול בידי שלא יעה אותי יצר הרע ואהרגנו:
ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות. הוותו של שאול. דבר אחר חנני אלהים עד שלא יגרמו העונות שאחטא ואכשל בעבירה. חנני שאם חס ושלום חטאתי בך חסיה נפשי שאחזור בתשובה. עד יעבור שאתה מכפר עונותי. דבר אחר חנני אלהים שלא יחרב הבית, חנני בגלות כי בך חסיה נפשי במלכיות. עד יעבור הוות הוות של מלכיות ותשיבני לבית עולמים ושם אתפלל ואודה:
בת שלש שנים ויום אחר הבא עליה הרי זה בסקילה. נמלכו ב"ד לעבר ובא עליה אינו בסקילה, אמר רבי אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעבר בתולותיה חוזרין ואם לאו אינם חוזרין:
אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. שלשה דברים גזרו בית דין של מטה (כתוב ביהושע ברמז י"ח):
נפשי בתוך לבאים אלו אבנר ועמשא (כתוב במלכים ברמז רי"ג):