ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשמא
דבר אחר ביום רעה ביום שכתוב בו הנה יום בא בוער כתנור, מה כתיב בתריה וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא, מהו צדקה אותה הצדקה [שעשיתם היא] עומדת לכם באותו יום, וכן ישעיה אמר ותפק לרעב נפשך. מהו ונפש נענה, הנפש הזו אין לה טובה אפילו אדם מאכילה כל מעדני עולם ושעה אחת מרעיבה היא מבקשה לצאת:
ה' יסעדנו על ערש דוי, וכי יש ערש של דוי, אלא אדם חולה יום אחד אומרים מה עושה צריך תפלה וכן יום שני ויום שלישי, ביום רביעי אורמים מה עושה אומרים דוה הוא, באותה שעה אורמ הקב"ה נעשה דוי בעיני כל אדם עכשו אני סועדו ומעמידו, מהו כל משכבו הפכת בלחליו, כל מה שהיה חוטא כל הימים שהיה עומד על רגליו הקב"ה הופך עליו בחליו. אמר רב חסדא אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה אלא ישב לא גבי מטה ולא גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב לפניו לפי שהשכינה למעלה מראשותיו שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי:
אויבי יאמרו רע לי וגו'. וכי אויבים היו לדוד והלא כבר נאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים לדוד, ואומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה ומי היו אויביו אותם שרצו לעשוק ולחמוס ולא הניחן:
ואם בא לראות שוא ישדבר ללבו, נכנסין לבקרני ואומרים הקב"ה ירחם עליך ומתפללין עלי בפיהם, אבל בלבם יקבץ און לו, מהו דבר בליעל יצוק בו בדבר שעשה כדאי הוא שלא לעמוד ממטתו, א"ל דוד מי אמר עליך כן שמא אדם נכרי, אמר לאו גם איש שלומי וכו', אמר דוד איני נותן דבריהם בלבי אבל אני בוטח בך ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם, אמר לו מה אתה משלם להם רעה, א"ל לאו ואני בחלותם לבושי שק, ומי יאמר שהוא כן א"ל ותפללתי אל חיקי תשוב. ההוא דקאמר ואזיל גברא דקא רחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם, אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו'. אמר רבי יוחנן בתחלה קראו לאחיתופל רבו ואתה אנוש כערכי אלופי, ואחר כך קראו חברו שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד, ואח"כ קראו איש שנאמר גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו':
ואני בתמי תמכת בי. קיימתי התורה שנאמר בה תמימה, וכה"א תורת ה' תמימה, ואומר תמים תהיה, או חלקך עם ה' אלהיך דכתיב טוב וישר ה' על כן יורה וגו':
ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם. אמר רבי יהושע בן גדיא כל העונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן לעולם הבא שנאמר אמן ואמן, אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסים לפני ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל, כיון שבא אדם אמרו המלאכים זהו שאנו מקלסין בשמו אמר להם הקב"ה לאו גנב הוא, בא נח אמרו לו זהו, א"ל לאו שכור הוא, עמד אברהם א"ל זהו, א"ל לאו גר הוא, עמד יצחק אמרו לו זהו, אמר להם לאו שהוא אוהב אשר שנאתי, וכיון שבא יעקב אמרו לו זהו, אמר להם הן, וכה"א לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל, ונקראו כל ישראל על שמו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר:
למנצח משכיל לבני קרח. זה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל (במזמור ל"א):
כאיל תערוג. כאילת אינו אומר אלא (צג) כאיל זכר, תערוג נקבה. למה, אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקב"ה והוא עונה אותה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד ביתל הרחם נפתח, כך קראו בני קרח מצרה שלא יאבדו וענה אותם לכך נאמר כאיל תערוג. מהו על אפיקי מים, האילת היא חסידה שבחיות ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנססת קרניה בקרקע ועורגדת להקב"ה וקורע לה את התהום והמים עולים לה זהו כאיל תערוג. מהו על אפיקי מים, האילת היא חסידה שבחיות ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע ועורגת להקב"ה וקורע לה את התהום והמים עולים לה זהו כאייל תערוג על אפיקי מים, כשם שהאילה צווחת להקב"ה כך אסתר אמרה אילותי לעזרתי חושה. צמאה נפשי לאלהים. ממה את צבאה אמרה לו איני צמאה לא לאכול ולא לשתות אלא לראות את פניך. לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש לכך נאמר מתי אבא ואראה פני אלהים. דבר אחר מהו לאלהים כשתעשה דין בעובדי אלילים שנאמר אלהים לא תקלל. דבר אחר כשתחזור אותו אלהות שעשיתני בסיני אני אמרתי אלהים אתם. דבר אחר כשאלבש האלהות שנתנה ליעקב ויתן לך האלהים [ויתן לך אלהותא]:
ד"א לאל חי שהוא חי וקיים לעולמים. דבר אחר שהוא מפריח טללים ומוריד גשמים בעונתן בשביל חיינו. דבר אחר שהוא חי וקיים בדברו, א"ר פנחס אע"פ שמתו המבטיחים אלו הנביאים, אבל האלהים שהבטיח חי וקיים:
מתי אבא ואראה פני אליהם. אמרו ישראל רבש"ע אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד שעלינו שלשה פעמי רגלים ורואים פני שכינה, אמר רבי יצחק כשם שהם באים ליראות כך הם באים לראות מתי אבא ואראה ברוח הקדשש, אמר רבי יצחק למה קורין אותו שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקדש, אמר להם בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלשה פעמים כשיגע הקץ אתם עולים שם בכל חדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו':