ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשכו
כי החליק אליו בעיניו וגו'. הרשעים מסתכלין בעיניהם ומרמזין בידיהם ומהרהרין בלבם למצוא איזה עון שונא הקב"ה ועושין אותו, וכן הוא אומר כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם, אוי להם לרשעים כולם און ומרמה ואין אמת בין איש אל רעהו דברי פיהם און ומרמה מהלכין באון ועולין על משכבן באון, וכה"א און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב, נתן להם שני דרכים אחת רעה ואחת טובה והולכים ברעה, וכן הוא אומר העוזבים (לעשות) [ארחות] יושב וגו' השמחים לעשות רע, הוי יתיצב על דרך לא טוב:
ה' בהשמים חסדך. וכי החסד בשמים והלא החסד בארץ שנאמר כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, אלא הרשעים מסלקין החסד אמר הקב"ה לרשעים הצדקות אני מסגלן לבעלי תשובה שנאמר צדקתך כהררי אל:
צדקתך כהררי אל. רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל אתה עושה עמהם צדקה כהררי אל, אבל הרשעים שלא קבלו את התורה שנתנה מהררי אל אתה מדקדק עמהם עד תהום רבה, רבי עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה הצדיקים מדקדק עמהם וגובה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז כדי להשפיע להם שכר טוב לעולם הבא, לרשעים משפיע להם שלוה ונותן להם שכר טוב לעולם הבא. אמר ר' לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהר מרום ישראל יהיה נויהם, ואת הרשעים בדירתם כה אמר ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, רבי יהודה ברבי אומר הובלתי כתיב. אין עושין כסות לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של עופרת אלא של חרס שהוא ממינו, כך רשעים חשך גיהנם ותהום חשך יבא החשך ויכסה החשך כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, רבי יונתן בשם רבי יאשיה מסרס קרא צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, מה ההרים אין להם סוף כך הצדיקים אין סוף למתן שכרן, ומה ההרים כובשין את התהום שלא יציף את העולם כך הצדיקים כובשין על מעשיהם של רשעים שלא תבא פורענות לשרוף העולם", ומה ההרים האלו נזרעים ועושין פירות כך מעשיהם של צדיקים נזרעין ועושין פירות דכתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעללהים יאכלו מה תהום אין לו חקר כך פורענות הרשעים אין לו חקר לעתיד לבא, ומה תהום זה לא נזרע ולא עושה פירות כך רשעים אין עושין פירות שאם היו עושין פירות היו מחריבין את העולם: