ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשיג
מזמור שיר חנכת הבית לדוד. וכי דוד בנאו (ביהושע ברמז כ' ובשמואל ברמז מ"ו), למה מזמור שיר כנגד ביהמ"ק של מעלה וביהמ"ק של מטה, אמר רב חסדא לית מילתא פליגא שביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה. אמר רבי חייא בר אבא מהו אל דביר קדשף מקום שהדברות יוצאות לעולם שנאמר כי מציון תצא תורה. רבי חנינא אמר מקום שהדבור יוצא לעולם שנאמר ודבר ה' מירושלים, א"ל הקב"ה אע"פ שאתה מת אין שמך יוצא מביתי לעולם אלא על כל קרבן וקרבן מזכירין את שמך ואאומרים שירים משלך מזמור שי חנכת הבית לדוד. ר' נחמיה אומר חשבב ישראל לעשות עבירה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה ואם חשב לעשות מצוה מיד הקב"ה כותבה, אבל עובד אלילים אם חשב לעשות רעה אפילו לא עשאה הוא אותב עליו מיד כאלו עשאה, מנין שכן כתיב ארמי אובד אבי, והיכן אבדו לבן, אלא על ידי שחשב עליו כתב עליו הקב"ה כאלו עשה מעשה, וכה"א מחמס אחיך יעקב וגו' מקטל, וכי הרגו אלא חשב להרגו והעלה עליו הכתוב כאלו הרגו. ואילו חשב לעשות מצוה אינו כותבה עד שיעשנה דכתיב ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה אע"פ שחשב לא כתב עליו הקב"ה עד שעשאה. וישראל שחשב עבירה ולא עשאה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה שנאמר הוי חושבי און ופועלי רע, א"ר הונא אמר דוד און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' חשב לעשות מצוה אע"פ שלא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, תדע לך שכן הוא שהרי דוד חשב לבנות ב"ה אע"פ שלא בנאו נכתב בשמו שנאמר מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ד"א מזמור שיר לפי ששתי פעמים נבנה ב"ה אחד בנה שלמה ואחד בנה עזרא לכך מזמור על האחד ושיר על השני:
כי רגע באפו. כמה זעמו רגע (לעיל ברמז תרל"א). הפכת מספדי למחול לי, הרואה חלום ונפשו עגומה עליו (בשמואל ברמז קי"ח):
למען יזמרך כבוד. א"ר חלבו חייב אדם לקרוא את המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך. איתמר נמי אמר ריב"ל חייב אדם לקרוא המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי: