ילקוט שמעוני/שמות/רמז תט
מושב דכתיב גבי חלב ודם למה לי אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דקרבנות כתיבא בזמן דאיכא קרבן ליתסר חלב ודם ובזמן דליכא קרבן לא ליתסר קא משמע לן. מושב דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קא משמע לן. ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי מיבעיא ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ:
מציתין את האור בלשכת בית המוקד עם חשכה. מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר קרא לא תבערו אש בכל מושבותיכם בכל מושבות אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד. מתקיף לה רב חסדא אי הכי אפילו בשבת נמי אלא אמר רב חסדא קרא כי אתא למישרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מערב שבת הוא דאתא:
שבת שבתון בכל מקום שבו שבות מוסיפין מחול על הקודש. כל העושה בו מלאכה יומת. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי גוים שהקיפו את ערי ישראל וחללו ישראל את השבת שלא יהו אומרים הואיל וחללנו את מקצת השבת נחלל כולו תלמוד לומר מחלליה מות יומת כהרף עין. רבי אלעזר בן פרטא אומר מנין אתה אומר כל מי שהוא משמר את השבת מעלין עליו כאלו עשה שבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו'. רבי אומר מנין אתה אומר שכל מי שמשמר שבת אחת כתקנה מעלין עליו כאילו שמר שבתות מיום שבראן הקב"ה עד שיחיו המתים שנאמר ושמרו בני ישראל וגו' לדורותם. כל נדיב לבו (כתוב למטה ברמז שס"ח):
אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים. מיתיבי בשפתים ולא בלב גמר בלבו מנין תלמוד לומר לכל אשר יבטא. אמר רבא תריץ ואימא הכי בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורין. גמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם מנין תלמוד לומר לכל אשר יבטא: