ילקוט שמעוני/שמות/רמז תח
ויקרא אלהם משה וישובו אליו. לפי שנאמר ותקעו בהן ואם באחת יתקעו אבל לא שמענו להיכן הריני דן נאמר כאן תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים מה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד. או הקודם במקרא קודם למעשה תלמוד לומר וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהן שהנשיאים קודמין אף פורט אני בכל דברות שבתורה שהנשיאים קודמים. רבי יונתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר ויקרא אלהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים וגו' ואחרי כן נגשו כל בני ישראל הואיל ואמור דבור בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם שהנשיאים קודמים וכו'. ומה תלמוד לומר אל ראשי המטות בא ללמדך שאין התרת נדרים אלא במומחין. ויצא ודבר אל בני ישראל (כתוב ברמז רפ"ב):
פרשת ויקהל:
ויקהל משה. רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל. וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם:
ויקהל משה למה נאמר לפי שהוא אומר ועשו לי מקדש שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל המלאכות חוץ ממלאכת המשכן. [או אף במלאכת המשכן] ומה אני מקיים ועשו לי מקדש בשאר כל הימים [חוץ מן השבת. או אף בשבת] והדין נותן ומה אם עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין הרי היא דוחה את השבת מכשירי עבודה שאין עבודה באה אלא מכחן דין הוא שידחה את השבת. כגון שניטלה קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין שומע אני יתקנם אף בשבת. תלמוד לומר ויקהל משה בחול ולא בשבת. ויאמר אליהם אלה הדברים רבי אומר להביא שלשים ותשע אבות מלאכות שאמר להם משה על פה:
הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי. אמר רבי חנינא כנגד עבודות המשכן. רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר כנגד מלאכות שבתורה. בעי רב יוסף האי ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא או לא. מספקא ליה משום דכתיב והמלאכה היתה דים והיאך כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס. או דלמא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא והאי והמלאכה היתה דים הכי קאמר דשלימא ליה עבידתא תיקו. תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן. הם זרעו אתם לא תזרעו. הם קצרו ואתם לא תקצרו. הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה אתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד. הם הושיטו את הקרשים מעגלה לעגלה ואתם לא תושיטו מרשות היחיד לרשות היחיד היכא דאיכא באמצע רשות הרבים. הלכות שבת כהררין התלויין בשערה מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא. ששת ימים תעשה מלאכה (כתוב ברמז שצ"א). וביום השביעי יהיה לכם קדש שלא יהו ישראל אומרים הואיל ואנו מותרין לעשות מלאכה בבית המקדש נהא מותרין לעשות מלאכה בגבולין תלמוד לומר וביום השביעי יהיה לכם קדש לכם יהיה קדש ולמקום חול. כל העושה בו מלאכה יומת ולא בו ובחברו והרי שחל יום הכפורים להיות ערב שבת ועשה מלאכה בין השמשות שומע אני יהא חייב תלמוד לומר כי כל העושה בו מלאכה יומת. בו ולא בו ובחברו:
לא תבערו אש. למה נאמר לפי שהוא אומר בחריש ובקציר תשבות שבות מהחריש בשעת הקציר, שבות מערב שביעית לשביעית. אין לי אלא שהוא שובת מערב שביעית לשביעית יכול כן ישבות מערב שבת לשבת, והדין נותן הואיל והשביעית לשם ה' ושבת לשם ה' אם למדת שהוא שובת מערב שביעית לשביעית כן מערב שבת לשבת. ועוד קל וחומר אם שביעית שאין חייבין עליה לא כרת ולא מיתת בית דין הרי הוא שובת מערב שביעית לשביעית שבת שחייבין עליה כרת ומיתת בית דין דין הוא שישבות מערב שבת לשבת. או לא יהיה רשאי להדליק לו הנר ולהטמין לו את החמין ולעשות לו מדורה תלמוד לומר לא תבערו אש ביום השבת, ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מערב שבת לשבת. דבר אחר לא תבערו אש ביום השבת לפי שהוא אומר אש תמיד תוקד על מזבח לא תכבה שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל מלאכות חוץ מן המערכה. או אינו אלא אף המערכה ומה אני מקיים לא תכבה בשאר כל הימים חוץ מן השבת תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם במושבות אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המקדש. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל המיתות חוץ ממיתת בית דין. או אף מיתת בית דין ומה אני מקיים ותלית אותו בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת תלמוד לומר לא תבערו. שרפה היתה בכלל ויצתה ללמד מה שרפה שהיא אחת ממיתות בית דין ואינה דוחה את השבת אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. רבי יונתן אומר לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר ויקהל משה שומע אני לא יהא חייב עד שיעבור על כל שלשים ותשע מלאכות תלמוד לומר בחריש ובקציר תשבות. ועדיין אני אומר עד שיעבור על שתים ואם לאו אינו חייב תלמוד לומר לא תבערו אש הבערה היתה בכלל ויצאת ללמד (אלא) מה הבערה מיוחדת שהיא אחת משלשים ותשע מלאכות וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שאר שלשים ותשע אבות מלאכות דין הוא שיהא חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה. רבי נתן אומר לא תבערו למה נאמר לפי שהוא אומר ויקהל משה שומע אני אינו רשאי להדליק לו את הנר ולהטמין לו את החמין ולעשות לו את המדורה מערב שבת תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב:
תנא דבי רבי ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה תלמוד לומר, מה תלמוד לומר אי לרבי יוסי ללאו אי לרבי נתן לחלק דתניא הבערה ללאו יצאת דברי רבי יוסי רבי נתן אומר לחלק יצאת. אלא אמר רבא תנא מושבות קא קשיא ליה מושבות מה תלמוד לומר מכדי שבת חובת הגוף הוא וחובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות וכו' עד או אינו אלא אפילו בשבת תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחקת (עולם) משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בית דין אף מושבות האמור כאן בית דין אמר רחמנא לא תבערו אש בכל מושבותיכם. והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי. אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דמועדות כתיבי תיבעי קדוש בית דין כי מועדות קא משמע לן: