ילקוט שמעוני/שמות/רמז שפט
תנו רבנן היו מחזירין אותה במכתשת פעמים בשנה בימות החמה מנערה כדי שלא תתעפש. בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג את ריחה וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק. ושלשה מנים יתרין שמהן כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים נותן אותו למכתשת מערב יום הכפורים ושוחקו יפה כדי שתהא דקה מן הדקה, דתניא דקה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק ומה תלמוד לומר דקה שתהא דקה מן הדקה. אמר מר כשהוא שוחק אומר הדק היטב מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדבור רע ליין כך הדבור יפה לבשמים. אמר רבי יונתן אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא מאי קראה דכתיב קח לך סמים הא תרין נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה וסמים אחריני חמשה כחמשה קמא הא עשרה ולבונה זכה הא אחד עשר. אימא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל שקוטר ועולה וריחו נודף. וכי תימא אם כן ניכתוב קרא חד פרטא לא מצרך צריכי דאי כתב נטף הוה אמינא מין אילן אין אבל גדולי קרקע אימא לא להכי כתב תו שחלת. ואי כתב שחלת הוה אמינא גדולי קרקע אין אבל מין אילן אימא לא משום הכי הדר כתב תו נטף, וחלבנה לגופה אחת מפני שריחה רע אם כן מקח לך נפקא ליה. ואימא סמים בתראי תרין נינהו כי סמים קדמאי אם כן נכתוב קרא סמים סמים גבי הדדי וסוף נכתוב נטף ושחלת וחלבנה. דבי רבי ישמעאל תנא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל שקוטר ועולה וריחו נודף. או אינו כלל ככלל ראשון ופרט כפרט ראשון אמרת לאו הא אין עליך לדון בלשון אחרון אלא כלשון ראשון. אמר מר או אינו אלא כלל ככלל ראשון וכו' מאי קא קשיא ליה הכי קשיא ליה כי היכא דקשיא לן אימא סמים בתראי תרין כי סמים קדמאי תרין. הדר שניא כדשנין דאם כן ניכתוב קרא סמים סמים נטף ושחלת וחלבנה מאי פרט כפרט ראשון. הכי קא קשיא ליה מיני אילנות ילפינן מן נטף וגדולי קרקע ילפינן מן שחלת. ונילף נמי מן לבונה זכה דאפילו בחד צד דניתי דבר שריחו נודף ואף על פי שאינו קוטר. הדר אמר אם כן ניכתוב קרא ללבונה זכה בי מצעי דנילף מניה וחלבנה לבסוף. רבי שמעון בן לקיש אמר מן גופה מה לשון קטורת דבר שקוטר ועולה. אמר רב חנינא בר ביונא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בהן מן פושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בסמני הקטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה:
ראה קראתי בשם אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהן הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב דכתיב כי קרא ה' לרעב. ושובע דכתיב וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. פרנס דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל. אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל, אמר לו הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לפניו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן. אמר לו אף על פי כן אמור להן לישראל, הלך ואמר להן לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו משה רבינו עם לפני המקום ולפניך הגון עלינו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמן בצלאל על שם חכמתו נקרא שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהג של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה ארון כלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם אלא שמא כך אמר הקב"ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו הן שמא בצל אל היית וידעת. אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב בדעתו תהומות נבקעו. אמר רבי יוחנן אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהב חכמתא לחכימין וגו'. שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה: