ילקוט שמעוני/שמות/רמז שפח
תניא רבי יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו, תחלתו לא היה בו אלא שנים עשר לוג ראה כמה יורה בולעת כמה עיקרין בולעין ממנו וכמה האור שורף ובו נמשח משכן וכל כליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחין מלך בן מלך אם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה ויואש מפני מחלוקת של עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. אמר מר ואפילו כהן גדול בן כהן טעון משיחה מנלן דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו נימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח שמע מינה דבעי משיחה. ואין מושחין מלך דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו מלכות ירושה היא. ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה אמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל. מלכי בית דוד מושחין ומלכי ישראל אין מושחין. ואם תאמר מפני מה משחו את יהוא בן נמשי מפני מחלוקתו של יורם בן אחאב, מלכי ישראל אין מושחין מנלן אמר קרא קום משחהו כי זה הוא, הוא טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה. ומשום מחלוקת של יורם בן אחאב נמעול בשמן המשחה באפרסמא דכיא. ואת יהואחז מפי יהויקים. ומי היה שמן המשחה והתניא משנגנז ארון נגנזה צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו. ומי גנזו יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר (אל הכהנים העם המקודשים) [ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים] לה' תנו את ארון (ברית ה') [הקדש] בבית אשר (עשה) [בנה] שלמה וגו' (לשכן שמו כי) אין לכם משא בכתף ואמר רבי אלעזר אתיא שם שם ואתיא משמרת משמרת ואתיא דורות דורות. אמר רב פפא באפרסמא דכיא. תנו רבנן כיצד מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים כמין כ"י, מאי כמין כי כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מציקין שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו ותניא אחריתי בתחלה נותן שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מציק שמן על ראשו. תנאי היא דאיכא למאן דאמר משיחא עדיפא ואיכא למאן דאמר יציקה עדיפא, מאי טעמא דמאן דאמר יציקה עדיפא מדכתיב ויצק (עליה שמן) [משמן המשחה] ומאן דאמר משיחא עדיפא סבר שכן נתרבה אצל כלי שרת. והכתיב ויצק (לו שמן) ולבסוף וימשח. הכי קאמר מה טעם ויצק משום דוימשח. תנו רבנן כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כמין שתי טפי מרגליות היו תלויות לו לאהרן בזקנו. תנא כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקרי זקנו ועל דבר זה היה משה דואג שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה יצתה בת קול ואמרה כטל חרמון שיורד על הררי ציון מה טל זה אין בו מעילה וכו'. ועדיין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל אני מעלתי יצתה בת קול ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת. תנו רבנן אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותן שנאמר ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא. תנו רבנן הסך שמן המשחה לבהמה וכלים פטור לכותיים ומתים פטור. בשלמא בהמה וכלים דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובהמה וכלים לאו אדם נינהו מתים נמי דכיון דמית מת מקרי אדם לא מיקרי. אלא כותיים אמאי פטור דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין הכותיים קרויים אדם. ולא והכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף, ההוא לאפוקי בהמה. והכתיב ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם ההוא לאפוקי בהמה. ואי תימא כדתני תנא קמיה דרבי אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך וכמה יסוך ויהא חייב רבי מאיר אומר כל שהוא. רבי יהודה אומר כזית במאי פליגין רבי מאיר סבר על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב אשר יתן ממנו מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא. רבי יהודה סבר ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דהכא כזית. הסך מלכים וכהנים רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר. רבי מאיר סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן נמי השתא הא זרים נינהו. ורבי יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים נינהו. גופא תני תנא קמיה דר' אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך אמר ליה שפיר קאמרת לא ייסך כתיב קרי ביה לא יסיך וקרי ביה לא ייסוך. תני רב חנניה קמיה דרבא מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו מנין שחייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך. אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב אשי מאי שנא מהא דתניא כהן שסך שמן של תרומה בן בתו של ישראל מתעגל בו ואינו חושש. אמר ליה התם כתיב ומתו בו כי יחללוהו וכיון דאחלוהו הא איתחל אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו. שבע מדות של לח היו במקדש הין וחצי הין וכו' רבי שמעון אומר לא היה שם הין וכי מה היה הין משמש אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד את מנחת כהן גדול לוג ומחצה בבקר לוג ומחצה בין הערבים שפיר קאמר להו רבי שמעון לרבנן. ורבנן הוא הין דעבד משה לשמן המשחה דכתיב ושמן זית הין. מר סבר כיון דלדורות לא הוה צריך לפי שעה הוא דעבדיה ואיגנז. ואידך כיוו דהוה הוה הין תריסר לוגי הוי דכתיב שמן זית הין וכתיב שמן משחת קדש יהיה זה, זה בגימטריא תריסר הוי:
אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חילוק חטאות ביניהן ומאי היא מפטם וסך שני לאוין [דכתיב על בשר אדם לא ייסך וגו'] וכתיב אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו. אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינן המפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך בשמן המשחה למה ליה דתנא המפטם את הקטרת במיצעא. הא קא משמע לן מה קטרת לאו בפני עצמה וחייבין עליה בפני עצמה אף המפטם את השמן וסך נמי כיון דלאו בפני עצמה חייבין עליו בפני עצמה. וכי תימא משום דקא בעי מתני פיטומי גבי הדדי ניתני איפכא המפטם את הקטרת והמפטם את השמן והסך שמן מאי קא משמע לן דיש חילוק חטאת בינייהו קא משמע לן. סמים (כתוב ברמז שע"ח). תנו רבנן המפטם את הקטרת ללמוד בה [או] על מנת למסרה לצבור פטור להריח בה חייב ואם הריח בה פטור אלא שמעל. מי איכא מעילה בריח והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. אמר רב פפא קול ומראה אין בהן משום מעילה כלל וריח לאחר שנעשית מצותו שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. תנו רבנן פטום הקטרת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. מור וקציעה שבולת נרד וכרכם משקל ששה עשר ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר קלופה שלשה קנמון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, ואם אין יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק, מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא, אם נתן בה דבש פסלה, חיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, בורית כרשינה ששפין בה את הצפורן כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הצפורן כדי שתהא עזה, והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד. מסייע ליה לרבי יוסי בר' חנינא דאמר קדש היא קדש תהיה לכם כל מעשיה לא יהו אלא בקדש. מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין הימנה שכר האומנין מחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנים בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה כאחד מסמני הקטרת. תנו רבנן קטרת היתה נעשית שס"ח מנה שס"ה נגד ימות השנה. שלשה מנין יתרין שמהן כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים והשאר ניתנת לאומנין בשכרן כדתניא הקטרת וכו'. תנו רבנן אחד לששים ושבעים שנה מפטמין את הקטרת לחצאין לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב דברי רבי שמעון שאמר משום רבי שמעון (בן) הסגן, אבל שליש ורביע לא שמעתי וחכמים אומרים כל יום מתקן במתכנתה והיה מכניס. מסייע ליה לרבא דאמר שמן המשחה שפטמו לחצאין פטור שנאמר ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. כמוהו לא תעשו אבל חציו תעשו. קטרת שפטמה לחצאין חייב דכתיב במתכנתה לא תעשה כל אשר תעשה והא אפשר דעבדת פרס שחרית ופרס בין הערבים: