ילקוט שמעוני/שמות/רמז שפז
ועשית כיור נחשת. משה עשה כיור אחד שנאמר ועשית כיור נחשת, שלמה עשה עשרה כיורות שנאמר ויעש כיורות עשרה ומה תלמוד לומר חמשה מימין וחמשה משמאל חמשה מימין כיור משה וחמשה משמאל כיור של משה. שלמה הוסיף שעשה את הים שנאמר ויעש את הים מוצק עשר באמה וגו' אי אפשר לומר אלפים שכבר נאמר שלשה אלפים הא כיצד אלפים בלח שהוא שלשה אלפים ביבש אבל אי אתה יודע כמה הוא הבת שנאמר האיפה והבת תוכן אחד יהיה ואומר עשרת הבתים חומר תנם עשרת בתים לכל כור וכור הרי מאתים כור. צא מהם חמשים כור תנם חמשים על חמשים הרי מאה וחמשים מקוה טהרה שכל מקוה ומקוה מחזיק ארבעים סאה. ומנין שמחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה אם תאמר כלי מרובע מחזיק הוא יתר על כן כרובים ותמורים ופטורי ציצים ומנין שעגול טפח מלמעלה שנאמר ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס הא למדת שעגול מלמעלה. ומנין שהיה (עגול) [מרובע] מלמטה שנאמר עומד על שני עשר בקר. ומה תלמוד לומר פונים פונים ארבעה פעמים . אלא מלמד נכנס להיכל פונה לימין לעזרה פונה לימין להר הבית פונה לימין לראש המזבח פונה לימין שנאמר ודמות בקרים תחת וגו' סובבים אותו עשר באמה מקיפים את הים סביב, נמצאו ראשי שוורים של ארבעה ארבעה במצבתם וכלי היה מוצק מרגליו של שור. כל הזבחים שקבל דמן שלא רחוץ ידים ורגלים פסול אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים. תנו רבנן כהן גדול שלא טבל ולא קדש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה. ואחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קדש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודתו פסולה. אמר ליה רב אסי לרבי יוחנן מכדי חמש טבילות ועשרה קדושי דאורייתא וחוקה כתיב בהון ליעכבו. אמר ליה אמר קרא ולבשם לבישה מעכבת ואין דבר אחר מעכב. צהבו פניו אמר ליה וי"ו אאופתא כתבי לך. אי הכי דצפרא נמי אמר חזקיה אמר קרא [והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם], דבר המעכב בזרעו מעכב בו דבר שאין מעכב בזרעו אין מעכב בו. רבי יונתן אמר מהכא ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו ודבר שאין מעכב בבניו אין מעכב בו, ורבי יונתן מאי טעמא לא אמר מהכא, אמר לך ההוא לדורות כתיב, ואידך מאי טעמא לא אמר מהאי, מיבעיא ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא דאמר כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו שנאמר ורחצו ממנו משה אהרן ובניו. תנו רבנן איזהו קדוש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, ידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית. רבי יוסי בר ר' יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו ומקדש אמרו לו הפלגת אי אפשר לעשות כן. שפיר קאמרי ליה. אמר רב יוסף וחברו מסייעו. מאי בינייהו אמר אביי עמידה מן הצד איכא בינייהו. אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי (לרב אשי) [לרבינא] וליתיב מיתב וליקדש. אמר קרא לשרת ושרות מעומד הוא. תנו רבנן קדש ידיו ורגליו ביום אין צריך בלילה. בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי. שהיה רבי אומר לינה מועלת בקדוש ידים ורגלים. רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר אין לינה מועלת בקדוש ידים ורגלים. תניא אידך היה עומד ומקריב על גבי המזבח כל הלילה לאורה טעון קדוש ידים ורגלים דברי רבי. רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר כיון שקדש ידיו ורגליו מתחלת עבודה אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו צריך לקדש. וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רבי דפסיק ליה מעבודה. אבל הכא דלא פסיק ליה מעבודה אימא מודי ליה רבי לרבי אלעזר בר רבי שמעון, ואי אשמעינן בהא בהא קאמר רבי אלעזר בר רבי שמעון אבל בהא אימא מודה ליה לרבי צריכא מאי טעמא דרבי דכתיב בגשתם, ורבי אלעזר בר רבי שמעון דכתיב בבואם, ואידך נמי הא כתיב בבואם, אי כתיב בגשתם ולא כתיב בבואם הוה אמינא על כל גישה וגישה. ואידך נמי הכתיב בגשתם אי כתב בבואם ולא כתב בגשתם הוה אמינא אפילו אביאה ריקנית. אביאה ריקנית לשרת כתיב. אלא האי בגשתם מיבעיא ליה לכדרב אחא בר יעקב דאמר הכל מודים בקדוש שני דכשהוא לבוש מקדש מאי טעמא דאמר קרא או בגשתם מי שאינו מחוסר אלא גישה בלבד יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. להקטיר אשה למה לי מהו דתימא הני מילי עבודה דמעכבא כפרה אבל עבודה דלא מעכבא כפרה אימא לא קמשמע לן. זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים. איבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא לתוכו או דלמא אפילו לתוכו וכו'. כל הכלים מקדשין ובלבד שיהו כלי שרת. והא ממנו אמר רחמנא ורחצו לרבות כלי שרת. אי הכי כלי חול נמי אמר אביי כלי חול לא מצית אמרת קל וחומר מכנו ומה כנו שנמשח עמו אינו מקדש כלי חול שלא נמשח עמו אינו דין שאינו מקדש. וכנו מנא לן דתניא רבי יהודה אומר יכול יהא מקדש כדרך שכיור מקדש תלמוד לומר ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לנחשת הקשיתיו ולא לדבר אחר. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב אידי לרבינא ולפרוך מה לכנו שכן אינו עשוי לתוכו תאמר בכלי חול שעשוי לתוכו אלא ממנו למעוטי כלי חול. אי הכי כלי שרת נמי הא רבי רחמנא ורחצו. ומה ראית, זה אין טעון משיחה כמוהו וזה טעון משיחה כמוהו. אמר רבי יוחנן מי כיור רבי שמעון אומר מי מעין הן וחכמים אומרים שאר מימות הם. בבואם אל אוהל מועד בעא מניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו אמר ליה לאו אמרת והביאום לה' עד שתביא כולו בפנים הכא נמי בבואם אל אהל מועד אמר רחמנא עד שיבוא כולו אל אהל מועד. רחוץ ידים ורגלים בבמת צבור ולא בבמת יחיד שנאמר בבואם אל אהל מועד ירחצו מים. אלו הן שבמיתה שלא רחוץ ידים ורגלים שנאמר בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו:
ואתה קח לך בשמים ראש, מנין למרדכי בתורה שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דיכי. תנו רבנן המפטם את השמן ללמוד בו [או] על מנת למסרו לצבור פטור. לסוך ממנו חייב. והסך ממנו פטור שאין חייב אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד. אמר מר ללמוד בו [או] על מנת למסרו לצבור פטור מנא לן. אתיא מתכנתו מן במתכנתה דקטרת. בשמן כתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וגבי קטרת כתיב והקטרת אשר תעשה וגו' לכם הוא דאסור אבל למסרה לצבור פטור גבי שמן למסרה לצבור נמי פטור. ותיהדר קטרת ולילף מתכנתה מן מתכנתו דשמן מה שמן כי מפטם ליה לחצאין פטור אף קטרת כי מפטם ליה לחצאין פטור. אלמא קסבר רבא קטרת שפטמה לחצאין חייב. אמר לך רבא גבי שמן כתיב ובמתכנתו לא תעשו כמוהו כמוהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי, גבי קטרת כתיב והקטרת אשר תעשה במתכנתה אשר תעשה כל דמקטר ואפילו פרס שחרית ופרס בין הערבים. תנו רבנן שמן המשחה מר דרור חמש מאות, קדה חמש מאות, קמנן בשם מחציתו חמש מאות וקנה בשם חמשים ומאתים נמצאו כולן אלף ושבע מאות וחמשים. תנא מנינא קא משמע לן, האי תנא הא קשיא ליה אימא קנה בשם כי קנמן בשם מה קנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים אף קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים והוו להו תרין אלפין. ואימא הכי נמי אם כן נימא קרא קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים. אמר ליה רב פפא לאביי כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל או עין בעין הוא שוקל. אמר ליה כתיב בד בבד ואת אמרת בהכרע, אמר ליה והאמר רבי יהודה המקום יודע בהכרעות. אמר ליה הכי קאמר קנמן בשם אמאי מייתי מחציתו חמש מאות חמשים ומאתים בחד זמנא והדר מייתי חמשים ומאתים כיון דכולהו חמש מאות הויין נייתו כולהו חמש מאות בבת אחת מדקא מייתי ליה בתרין זימנין הכרע אית ביה והמקום יודע בהכרעות, ומאי בד בבד, אמר רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול תנו רבנן שמן שעשה משה במדבר בו שלקו העיקרין דברי רבי יהודה. אמר ליה רבי יוסי לסוך את העיקרין אינו ספק אלא באיזה צד עשו הביא העיקרין ושרן במים הציף עליהן השמן וקלע את הריח וקפחן. אמר רבי יהודה וכי נס אחד נעשה בו בשמן המשחה והלא הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו תחלתו לא היה בן אלא שנים עשר לוג ובו נמשח משכן וכל כליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימטריא שנים עשר לוגין הויין: