ילקוט שמעוני/שמות/רמז שסא
לא ישבו בארצך יכול בגוי שקבל עליו שלא לעבוד אלילים הכתוב מדבר תלמוד לומר לא תסגיר עבד וגו' מה תקנתו עמך ישב בקרבך וגו'. קשיא ליה לרבי יאשיה האי מעם אדניו מעם אלקיו מבעיא ליה. אלא אמר רבי יאשיה במוכר עבדו בחוצה לארץ. קשיא ליה לרבי אחא בר יאשיה האי אשר ינצל אליך אשר ינצל מעמך מבעיא ליה. אלא אמר ר' יאשיה בעבד שברח מחוץ לארץ לארץ. תניא לא תסגיר רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר, היכי דמי דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו:
ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא מלמד שהיו משה ואהרן מהלכין ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן והיו אומרים מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הצבור תחתיהן. רבי יודן משם רבי איבו אמר בפיהם אמרו זה לזה, רבי פנחס אמר בלבם הרהרו. אמר ר' ברכיה אמר להם הקב"ה אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, הרבה סייחים מתו ונעשה עורותיהם שטוחין על גבי אמותיהן. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני . והשתחויתם מרחוק התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה. ויבן מזבח תחת ההר בחמישי בנה מזבח וגו' (כתוב ברמז ק"א). וישלח את נערי בני ישראל (כתוב ברמז רע"ט):
ויעלו עולות בית שמאי סברי עולות שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי. ובית הלל אומרים עולת תמיד הואי. בעי רב חסדא האי קרא היכי כתיב ויעלו עולות כבשים ויזבחו שלמים פרים או דילמא אידי ואידי פרים. למאי נפקא מינה לפסוקי טעמי. רב אחא בריה דרבא אמר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מאי כבשים הוו או פרים הוו תיקו. תנא דבי אליהו זה שאמר הכתוב אין כאן ישורון אשרי אדם שיש בו דברי תורה לאמתו ולא יצאת ממנו שכבת זרע חנם ואפילו הוא ישראל ראוי הוא להעלות עולה על גבי המזבח ככהן גדול שנאמר וישלח את נערי בני ישראל וגו'. וכל הנעשה עצל מן העבירה ולא עשאה הרי הוא ניזון מזיו השכינה כמלאכי השרת שנאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. יתיב רב חנא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר וישלח את נערי בני ישראל. אמר ליה הכי אמר רב אשי קרבה ופסקוה וכו', סבר לאותביה ממתניתין שמע דקאמר משום רב אדא בר אהבה עולה שהקריבו ישראל במדבר אין טעונה הפשט ונתוח. אותבי מברייתא דשויא בכולהו דתניא עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשרין ליקרב בהמה וחיה ועוף זכרים ונקבות תמימות ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאים והכל קרבן עולות ועולה שהקריבו ישראל טעונה הפשט ונתוח, וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (כתוב ברמז רע"ז):
ויקח משה את הדם ויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה, מכאן לאבותינו שמלו וטבלו וגר שמל ולא טבל אינו גר. ויקח משה חצי הדם מהיכן היה יודע משה חצי הדם. רבי יהודה בר' אלעאי אומר הדם היה נחלק מאליו. ר' נתן אומר מעשה נסים נעשה בו נעשה חציו שחור וחציו אדום. רבי יצחק אמר בת קול יצאה מהר חורב ואמר למשה עד כאן חצי הדם. בר קפרא אמר מלאך ירד מן השמים בדמות משה וחלקו. תני רבי ישמעאל בקי היה משה בהלכות הדם וחלקו. וישם באגנות באגנת כתיב לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה. אמר ליה מה נעשה בחלקך. אמר לו זרוק על המזבח שנאמר וחצי הדם זרק על המזבח. הוא נשבע להן והן נשבעו לו שנאמר לעברך בברית ה' ובאלתו, והוא נשבע להן ואשבע לך ואבוא בברית עמך: