ילקוט שמעוני/שמות/רמז שמד
כי יבער איש למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל והבור ממונו והבערה ממונו אם למדת שיהא חייב על ידי בורו לא יהא חייב על ידי הבערה. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר כי יבער איש. אלא בא הכתוב ללמדך שהשן מועד לאכול הראוי לו והבהמה מועדת לשבור בדרך הלוכה. מכאן אמרו לעולם אינו חייב עד שיצא המזיק מרשותו והזיק ששמין נזקין בעידית וקל וחומר להקדש. דבר אחר כי יבער וגו' לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. שדה או כרם מה כרם יש בו פירות אף שדה יש בה פירות. ושלח את בעירה מכאן אמרו אם מסר צאנו לעבדו או לשלוחו פטור. לחרש שוטה וקטן חייב. ובער בשדה אחר ר' נתן אומר והרי המגדיש בתוך שדה חברו שלא ברשות ויצאה בהמתו של בעל הבית והזיקה קורא אני עליו ושלח את בעירה, תלמוד לומר בשדה אחר. מיטב שדהו ומיטב כרמו של מזיק דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך ששמין נזקין בעידית קל וחומר בהקדש:
תניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור. ובער זה השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד תומו. טעמא דכתב רחמנא משלחי רגל הא לאו הכי במאי מוקמת לה. אי קרן כתיבא אי שן כתיבא. אצטריך סלקא דעתך אמינא אידי ואידי אשן והא דמיכליא קרנא והא דלא מיכליא קרנא קא משמע לן. והשתא דאוקימנא ארגל שן דלא מיכליא קרנא מנא לן. דומיא דרגל מה רגל לא שנא מיכליא קרנא לא שנא לא מיכליא קרנא אף שן נמי לא שנא מיכליא קרנא לא שנא לא מיכליא קרנא. אמר מר ובער זה השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל טעמא דכתב רחמנא כאשר יבער הגלל עד תומו הא לאו הכי במאי מוקמת לה. אי קרן כתיבא אי רגל כתיבא מהו דתימא אידי ואידי ארגל הא דשלחה שלוחי והא דאזלא ממילא קא משמע לן. השתא דאוקימנא אשן רגל דאזלא ממילא מנא לן. דומיא דשן מה שן לא שנא שלחה שלוחי ולא שנא אזלא ממילא. אף רגל לא שנא שלחה שלוחי לא שנא אזלא ממילא. וליכתוב רחמנא ושלח ולא בעי ובער דמשמע רגל ומשמע שן דכתיב ושן בהמות אשלח בם. אי לאו קרא יתירא הוה אמינא או רגל דהזיקה מצוי או שן דיש הנאה להזיקה. מכדי שקולין הן ויבואו שניהן הי מנייהו מפקת. אצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דשלחה שלוחי אבל אזלא ממילא לא קא משמע לן. ותולדה דשן מהו נתחככה בכותל להנאתה טנפה פירות להנאתה. מאי שנא שן דיש הנאה להזיקו וממונך ושמירתו עליך הני נמי יש הנאה להזיקן וממונך ושמירתן עליך. אלא תולדה דשן כשן וכי קאמר רב פפא אתולדה דרגל. תולדה דרגל מאי היא הזיקה בגופה דרך הלוכה ובשערה דרך הלוכה או באוכף שעליה או בשליף שעליה. ארבעה דברים מעטה תורה בשמירתן. (כתוב בפסוק כי יפתח איש בור):