ילקוט שמעוני/שמות/רמז שמג
עדים זוממין אין נמכרין בעבד עברי מאי טעמא אמר רבא בגנבתו ולא בזממו. אם המצא תמצא בידו אין לי אלא ידו גגו חצרו וקרפיפו מנין תלמוד לומר אם המצא תמצא בידו מכל מקום. ותניא נמי וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצרה וקרפיפה מנין תלמוד לומר ונתן בידה מכל מקום. וצריכא דאי אשמעינן גט משום דבעל כרחה אבל גנב אימא לא. ואי אשמעינן גנב משום דקנסא אבל גט אימא לא צריכא. חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה. בכותב לה ועודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך, כדרב הונא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה. רבא אמר אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל אלא גיטה וידה באין כאחד הכי נמי גיטה וחצרה באין כאחת. אמר ר' שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא קטנה אין לה חצר ואין לה ארבע אמות. ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר יש לה חצר ויש לה ארבע אמות. מר סבר חצר משום יד איתרבאי וכי היכי דאית לה יד חצר נמי אית לה. ומר סבר חצר משום שליחות אתרבאי וכי היכי דשליחות לית לה חצר נמי לית לה. ומי איכא למאן לאמר חצר משום שליחות איתרבאי והתניא ידו אי לי אלא ידו וכו' ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי אם כן מצינו שליח לדבר עבירה וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה. אמר רבינא היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר חיובא הוא אבל חצר דלאו בר חיובא הוא מיחייב שולחה. רב סמא אמר היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבעל כרחיה מותיב בה מיחייב שולחה. מאי בינייהו כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה. איבעית אימא איש דאמר לה לאשה אקיף לי קטן. ומי איכא למאן דאמר חצר לאו משום ידה איתרבאי והתניא אין לי אלא ידה וכו'. לענין גט כולי עלמא לא פליגי דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה. מר סבר ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט. ואיבעית אימא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קא מיפלגי מר סבר ילפינן קטן מקטנה ומר סבר לא ילפינן קטן מקטנה ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
שנים ישלם תניא ר' יעקב אומר שנים ישלם שלא בשבועה. או אינו אלא בשבועה אמרת לא כך היה דלא ניכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב ותיתי בקל וחומר מטוען טענת גנב דבהתירא אתא לידיה אמר קרא לשלם תרי גנב עצמו דבאיסורא אתא לידיה לא כל שכן. אלא שנים ישלם דכתב רחמנא למה לי ואפילו שלא בשבועה. שאלו תלמידיו [את רבן יוחנן בן זכאי] מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן. אמר להם זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מעלה כאלו אינה רואה ואזן של מעלה כאלו אינה שומעת שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתר עצה וגו'. אמר ר' מאיר משלו משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך ואחד לא זימן לא בני העיר ולא בני המלך. איזהו ענשו מרובה זה שזימן בני העיר ולא זימן את בני המלך:
אם המצא תמצא בידו אין מציאה אלא בעדים. בידו אין בידו בכל מקום אלא רשותו (כתוב על ספר כריתות ונתן בידה). משור ועד חמור רבי עקיבא אומר שאין תלמוד לומר חיים אלא להביא את החיה. חיים שנים ישלם ולא מתים שנים ישלם. נמצאת אתה אומר שבעה גנבים הם הראשון שבגנבים גונב דעת בני אדם. המסרב בחברו לארחו ואין בלבו לקראהו. והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל. והפותח חבית. והמעול במדות. והמשקר במשקלות. והמערב את הגירה בתלתן. ואת החול בפול. ואת החומץ בשמן, מפני שאמרו השמן אינו מקבל מעל לפיכך מושחין בו מלכים. ולא עוד אלא מעלין עליו שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה גונבה. וכן מצינו באבשלום שגנב שלש גנבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ירושלים. שנאמר ויגנב אבשלום את לב וכו' וכי מי גדול הגונב או הנגנב הוי אומר הנגנב שהוא יודע שהוא נגנב ומחריש. וכן מצינו שבשעה שעמדו לפני הר סיני לקבל את התורה בקשו לגנוב דעת העליונה כביכול שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ונגנב לב בית דין בידן שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם. ואם תאמר שאין הכל גלוי לפניו והלא כבר נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו אף על פי כן והוא רחום יכפר עון ואמר כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע. גנב איסורי הנאה פטור מלשלם. כסות ופירות וכלים (בהמה) חיה ועוף [משלם תשלומי כפל. בהמה] משלם תשלומי ארבעה וחמשה. עבדים ושפחות שטרות וקרקעות אינו משלם אלא קרן. פטר חמור משלם כפל אף על גב שהוא אסור עכשיו יש לו היתר לאחר זמן. תחת השור ישלם חמשה. תחת השה ישלם ארבעה, שנאמר חמשה בקר ישלם תחת השור וגו'. למעלה מהן גונב נפש בני אדם שהוא מתחייב בנפשו. ר' שמעון בן יוחאי אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא מבית חברו טעון כלים מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאדם. לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו משביע אני עליך אם ראית לפלוני יוצא מתוך ביתי טעון כלים ואמר לו שבועה שאיני יודע מה אתה מדבר הרי זה מתחייב בנפשו. עליו הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו וגו'. אבל המתגנב מאחר חברו והלך ושנה דברי תורה אף על פי שהוא נקרא גנב הרי זה זוכה לעצמו ועליו הוא אומר לא יבוזו לגנב וגו'. לסוף נמצא מתמנה על הצבור וישלם שבעתים שנאמר את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות וגו':