ילקוט שמעוני/שמות/רמז שלה
תניא נקם ינקם נקימה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית וגו'. ואימא דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גיסטרא. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. אשכחן בר חורין דקטל עבדא, עבדא דקטל בר חורין מנלן. לא קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק. הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר. נפקא ליה מדתנן ואתה תבער הדם הנקי הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן הצואר אף כאן בסייף ובצואר. אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר ר' נחמן אמר רבה בר אבוה ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה:
אך אם יום או יומים שומע אני כמשמעו תלמוד לומר אך אם יום. כיצד יתקיימו שני כתובין או יום שהוא כיומים ויומים שהוא כיום הא כיצד מעת לעת. רבי יוסי הגלילי אומר שומע אני כמשמעו תלמוד לומר אך חלק, לא יוקם וגו' זה הוא שהיה ר' ישמעאל אומר בכנעני הכתוב מדבר. רבי שמעון בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל ושורו במיתה על עבדו ועל אמתו ושור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו והוא במיתה על עבדו ועל אמתו ואחר במיתה על עבדו ועל אמתו אם למדת שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו לא נחלוק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו. תלמוד לומר לא יוקם כי כספו הוא מגיד הכתוב אף על פי שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו חלק בינו לבין אחר במיתה על עבדו ועל אמתו הא מה תלמוד לומר לא יוקם כי כספו הוא וכו':
תניא המוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום רבי מאיר אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו שני אינו בדין יום או יומים מפני שאינו תחתיו. קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי. רבי יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו ראשון אינו בדין יום או יומים לפי שאינו כספו קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. רבי יוסי אומר שניהן ישנן בדין יום או יומים זה מפני שהוא תחתיו וזה מפני שהוא כספו, מספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא וספק נפשות להקל. רבי אלעזר אומר שניהן אינן בדין יום או יומים זה לפי שאינו כספו וזה מפני שאינו תחתיו. מאי טעמא דרבי אלעזר כי כספו הוא כספו המיוחד לו. מאן תנא להא דתנו רבנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של שני שותפין אין יוצאין בראשי אברים כמאן כרבי אלעזר לאו אמר רבי אלעזר כספו המיוחד לו הכא נמי עבדו המיוחד לו:
וכי ינצו אנשים למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר וכי יזיד וגו' לא שמענו אלא על המתכוין להכות את שונאו והכהו שהוא במיתה אבל המתכוין להכות את שונאו והכה את אוהבו לא שמענו תלמוד לומר וכי ינצו אנשים ואם אסון יהיה וגו' בא הכתוב ללמדך המתכוין להכות את שונאו והכה את אוהבו שהוא במיתה לכך נאמרה פרשה זו. רבי אומר אף המתכוין להכות והכה דין הוא שהוא פטור אבל בא הכתוב ללמדך שחבלת אשה לבעלה ודמי ולדות לבעל וכל המתחייב במיתה פטור מן התשלומין. רבי יצחק אומר אף המתכוין להכות והכה פטור עד שיאמר לאיש פלוני אני מכה תלמוד לומר וארב לו וקם עליו וגו'. ומה תלמוד לומר וכי ינצו אנשים לפי שהוא אומר ואיש כי יכה כל נפש אדם שומע אני אף בן שמונה במשמע תלמוד לומר וכי ינצו אנשים מגיד שאינו חייב עד שיכה בן קיימא. וכי ינצו אנשים אין לי אלא אנשים נשים מנין היה רבי ישמעאל אומר כו' רבי יאשיה אומר כו' רבי יונתן אומר כו':
תניא רבי יונתן אומר רודף שהיה רודף אחר (אביו) [חברו] להרגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו דכתיב וכי ינצו אנשים ואמר ר' אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר וכתיב ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש ואפילו הכי אמר רחמנא ולא יהיה אסון ענוש יענש. אי אמרת בשלמא יכול להציל באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו היינו דמשכחת לה דיענש כגון דיכול להציל באחד מאבריו. אלא אי אמרת יכול להצילו באחד מאבריו נמי ניתן להצילו בנפשו אמאי יענש. בשלמא לרבנן דאמרי נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב היינו דכתיב וכי ינצו אנשים ואמר רבי אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר דכתיב ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש. אלא לר' שמעון מאי עביד ליה מיבעיא ליה לממון כדרבי ונתתה נפש [תחת נפש] ממון. אמר ר' אחא הא דתנא דבי חזקיה מפקא מדרבי ומדרבנן דתנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בו וכו'. מאי שאינו מתכוין אלימא שאינו מתכוין כלל היינו שוגג אלא שאינו מתכוין לזה [אלא לזה] וקתני לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון ואי בר קטלא הוא למאי איצטריך למיפטריה ממונא אלא לאו שמע מינה לאו בר קטלא הוא ולאו בר ממונא הוא:
ונגפו אשה הרה אבא חנן משום ר' אליעזר אומר מה תלמוד לומר לפי שהוא אומר ויצאו ילדיה הא למדנו שהיא הרה ומה תלמוד לומר הרה אלא אם הכה על ראשה או על אחד מאבריה שומע אני יהא חייב תלמוד לומר הרה מגיד שאינו חייב עד שיכנה במקום עבורה. דבר אחר לפי שנאמר כאשר ישית עליו בעל האשה שומע אני אף על פי שאין ההריון שלו תלמוד לומר הרה מגיד שאינו משלם אלא לבעל ההריון. אדם שהיה מתכוין לחברו והכה את האשה ויצאו ולדיה משלם דמי ולדות. כיצד שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רבי שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת היא משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל אין לה בעל נותנין ליורשין. היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור. אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מאי טעמא חמרא מעוברתה הוא דאזיק דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. דמי ולדות שבח ולדות מיבעיא ליה אמר רב יהודה כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. רבן שמעון בן גמליאל מאי קאמר אמר רבא הכי קאמר וכי משובחת קודם שתלד יותר מאחר שתלד והלא אשה משובחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד משום דאיפרק לה מלידה אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל. תניא נמי הכי וכו' רבה אמר הכי קתני וכי אשה למי שיוליד משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין. תניא נמי הכי רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו' קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא כאן במבכרת כאן שאינה מבכרת. ורבנן אמרי שבח ולדות נמי לבעל דתניא ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה אלא לומר לך שבח ההריון לבעל. ורבן שמעון בן גמליאל האי הרה מיבעיא ליה לכדתני לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון. אמר רב פפא לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכא דסליק בה שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל:
ויצאו ילדיה מיעוט ולדות שנים ומנין שאפילו אחד תלמוד לומר הרה מכל מקום. ולא יהיה אסון באשה ענוש יענש בולדות. או אינו אלא ולא יהיה אסון לא באשה ולא בולדות תלמוד לומר ואם אסון יהיה הא מה תלמוד לומר ולא יהיה אסון אם אמרת כן אף הוא צריך ליתן שכר חיה הא מה תלמוד לומר ולא יהיה אסון באשה ענוש יענש בולדות. ענוש יענש ממון או אינו אלא מיתה נאמר כאן ענוש יענש ונאמר להלן ענוש מה להלן ממון אף כאן ממון. כאשר ישית עליו בעל האשה בא הכתוב ללמד שחבלת האשה לבעלה ודמי ולדות לבעל וכל המחויב מיתה פטור מן התשלומין. דבר אחר כאשר ישית עליו שומע אני אף על פי שאין ההריון שלו תלמוד לומר הרה. דבר אחר כאשר ישית עליו שומע אני כל שירצה תלמוד לומר ונתן בפלילים מגיד שאינו משלם אלא על פי הדיינים שנאמר ונתן בפלילים ואין פלילים אלא דיינים שנאמר ואויבינו פלילים ואומר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים: