ילקוט שמעוני/שמות/רמז של


תנא כי ימצא איש גונב נפש וגו' אחד הגונב את האיש ואחד הגונב את האשה ואחד גר ואחד עבד משוחרר וקטן חייב. גנבו ולא מכרו מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור. מכרו לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב. הגונב את העבדים פטור. תני תנא קמיה דרב ששת אמר ליה אני שונה [ר' שמעון אומר] מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו ואת אמרת חייב תני פטור דסתם ספרי ר' שמעון. הגונב את בנו ר' יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרים. מאי טעמא דרבנן דכתיב ונמצא בידו מות יומת פרט למצוי הלכך הני מקרי דרדקי ומתנן רבנן כמצויין בידו דמי ופטירי. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרים ר' יהודה סבר מאחיו לאפוקי עבדים. בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורבנן מאחיו למעוטי עבדים לא משמע להו דהא אחיו במצות הוא. בני ישראל מבני ישראל חד למעוטי עבדים וחד למעוטי מי שחציו עבד:

איש איש אשר יקלל את אביו מה תלמוד לומר איש איש לרבות טומטום ואנדרוגינוס. אשר יקלל את אביו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין תלמוד לומר אביו קלל אמו קלל מכל מקום דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו. תנו רבנן אביו ואמו קלל לאחר מיתה שיכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל וכו' ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך וכו' אינו דין שלא חייב לאחר מיתה תלמוד לומר אביו ואמו קלל. הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר וכו' ואידך מיבעיא לרבות טומטום ואנדרוגינוס ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם:

ומקלל אביו ואמו למה נאמר לפי שהוא אומר כי איש איש אשר יקלל אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר, מקלל אביו ואמו בשם המפורש. או אינו אלא בכנוי תלמוד לומר בנקבו שם ה' שאין תלמוד לומר אלא להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהא חייב עד שיקללם בשם המפורש דברי ר' אחא בר יאשיה. ר' חנניה בן אידי אומר הואיל ואמרה תורה השבע ולא תשבע קלל ולא תקלל מה השבע בשם אף לא תשבע בשם מה מקלל בשם אף לא תקלל בשם. מות יומת בסקילה או אינו אלא באחד מכל מיתות האמורה בתורה הרי אתה דן נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר אלהים לא תקלל אם דיין הוא אביך הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל. אם נשיא הוא אביך הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאר. אינו לא דיין ולא נשיא הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם. לא הרי דיין כהרי נשיא לא הרי נשיא כהרי דיין הצד השוה שבהן שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אביך שהוא בעמך ואתה מוזהר על קללתו. דיין אתה מצווה על המראתו נשיא אתה מצווה על המראתו אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מצווה על קללתו. מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להן תלמוד לומר לא תקלל חרש באומללין שבעמך הכתוב מדבר. מה לחרש שכן חרשותו גרמה לו נשיא ודיין יוכיחו מה נשיא ודיין שכן גדולתן וכו' מה להצד השוה שבהן שכן משונין אם כן ליכתוב או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו. הניחא למאן דאמר אלהים חול אלא למאן דאמר אלהים קדש מאי איכא למימר דתניא וכו' אלו דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אזהרה למברך את השם וכו'. בשלמא למאן דאמר אלהים חול גמר קדש מחול אלא למאן דאמר אלהים קדש היכי גמיר חול מקדש דילמא אקדש אזהר אחול לא אזהר. אם כן ליכתוב אלהים לא תקל מאי לא תקלל שמע מינה תרתי: