ילקוט שמעוני/שמות/רמז שכח
ומכה אביו ואמו מות יומת בחנק. אימא עד דקטיל ליה מיקטל לא סלקא דעתך קטל אחר בסייף קטל אביו בחנק. הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר. אלא מדכתיב מכה איש ומת וכתיב הכהו וימת שמע מינה כל היכא דכתיב הכאה סתם הכאה גרידתא דלאו מיתה הוא. ואימא אף על גב דלא עביד חבורה אלמה תנן ומכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה אמר קרא ומכה נפש בהמה ישלמנה אם אינו ענין לנפש בהמה דהא אם הכישה באבנים חייב אף על גב דלא עביד חבורה תנהו לענין נפש אדם והיקשא למה לי מכה נפש אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור, דאיבעיא לן בן מהו שיקיז דם לאביו רב מתנה אמר ואהבת לרעך כמוך. רב דימי בר חנינא אמר מכה אדם מכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור. רב (פפא) לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילוא . מר בריה (דרבה) [דרבינא] לא שביק ליה לבריה למיפתח ליה כוותא אמר דלמא חביל והויא ליה שגגת איסור. אי הכי אחר נמי אחר שגגת לאו. בנו שגגת חנק. והא תנן מחט של יד מותר ליטול בה את הקוץ ליחוש דלמא חביל והוה ליה איסור סקילה התם מקלקל הוא ואפילו לרבי שמעון דאמר מקלקל בחבורה חייב כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו: