ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מב
ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים. ארבעה דברים טובים היה לו ללוט לחשב לאברהם אבינו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט וגם ללוט ההולך את אברם וגו' וישב את כל הרכוש וגם את לוט, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, וכנגדן היו בני לוט צריכין לפרוע לנו טובות ולא דיין שלא פרעו טובות אלא פרעו רעות הה"ד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. ויאסוף אליו בני עמון, ויהי אחרי כן באו בני עמון ובני מואב אל יהושפט, ידו פרש צר על כל מחמדיה. ונכתבה חטא שלהם בארבבע מקומות לא יבא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו אתכם כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים. עמי זכר נא מה יעץ בלק. עמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם ואלו הם ישעיה ירמיה יחזקאל צפניה. ישעיה אמר משא מואב כי בליל שודד. ירמיה אמר לכן הנה ימים באים והשמעתתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה. יחזקאל אמר לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשהה למען לא תזכר בני עמון בגוים ובמואב אעשה שפטים. צפניה אמר לכן חי אני נאם ה' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה:
ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות. שהיה עוסק בתורה שנקרא חרב פיפיות, ולה שני פיות שאוכלים בעולם הזה ובעולם הבא:
ויקם מעל הכסא. רב ביבי בש"ר ראובן רות וערפה בננותיו של עגלון היו אמר הקב"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך (כתוב ברמז ת"מ):
אהוד בן גרא פרנס את ישראל שמונים שנה צא מהם י"א שנים של עגלון מלך מואב בימיו היה שמגר בן ענת בסוף ימיו ובימי עגלון נאמר ויהי בימי שפוט השופטים וגו' וימת אלימלך איש נעמי, ואומר אל בנותי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד ה'. ואומר בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. נחשון מת בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. שלמון היה מבאי הארץ ומת אחרי יהושע. אחריו דבורה וברק ארבעים שנה, צא מהם שעבוד ליבין מלך כנען כ' שנה:
מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא שעשה זמרי בשבטים, ללמדך כמה חמורה הזנות. עתניאל בן קנז משבט יהודה. אהוד משבט בימן. דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי. גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר. יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה. וכן יפתח מיושבי גלעד. אבצן מבית לחם יהודה. אלון משבט זבולון. עבדון בן הלל משבט אפרים. שמשון משבט דן. עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימן יצאו מלכים. ומיהודה מלכים. ומאפרים ירבעם. וממנשה יהוא בן נמשי. אבל שמשון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות, לפיכך נתנה תורה ברית מילה בערוה שיהא יראת המקום מונעת מלעשות החטא. לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות. ללב ולא תתורו אחרי לבבכם. לעינים ואחרי עיהיכם. לאזנים לא תשא שמע שוא. לפה לא תאכל כל תועבה. ללשון תשא את שם. לא תשבעו. ולא תשקרו. לא תענה. לידים אל תשת ידך עם רשע. לעריות לא תנאף ולא תזנה. לרגלים לא תלכו אחרי אלהים אחרים, הרי לא תעשה. ומה לעשות, מלמד ללב ושמתם את דברי אלה על לבבכם. לעינים לא תשכח את אשר ראו עיניך. לאזנים שמע ישראל את החוקים. ללשון ושנננתם לבניך. לידים פתוח תפתח את ידך. לערוה ואתם פרו ורבו ואומר קחו נשים והולידו בנים. לרגלים בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו:
והוא לחץ את ישראל בחזקה, בחרופין ובגדופין לפיכך נדון באש וכו' (כתוב ברמז ק"מ):
ודבורה אשה נביאה מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם והלא פינחס בן אלעזר עומד מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו. תנא דבי אליהו אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה א"ל בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש, וג' שמות יש לו ברק ומיכאל ולפידות. ברק על שם שפניו דומות לברק. מיכאל ע"ש שהוא ממיך את עצמו. ד"א ע"ש מלאך. לפידות ע"ש שאשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה והקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לה דברוה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים, מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה. ועל איזבל בת אתבעל נאמר ואולת בידיה תהרסנו:
ודבורה אשה נביאה. בשרה הוא אומר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה. במרים הוא אומר ותקח מרים הנביאה בדבורה הוא אומר ודבורה אשה נביאה. בחנה הוא אומר ותתפלל חנה. אביגיל נתנבאה לדוד וכן דוד אומר לה ברוך טעמך וברוכה את. בחולדה הוא אומר וילך חלקיהו וגו' אל חולדה הנביאה. באסתר הוא אומר ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל:
רבי ברכיה אומר ד' (ב) מיללין תלתא בעלמא וחדא באתתא. חשיך חייא דבעי למיתא. חשיך גוברא דבעי ללחלשא. חשיך פתיחא דבעי לסמיא. חשיך דרא דאיתתא דבריייתא, ודבורה אשה נביאה:
אשרת לפידות א"ר יצחק דבי רבי אמי שהיתה עושה פתילות למשכן. והיא יושבת תחת תומר. אר"ש בן אבשלום משום ייחוד, ד"א מה תומר זה צלו מועט אף ת"ח שבאותו הדור היו מועטין. ד"א מה תומר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. אמר רב נחמן לא יאי יוהרא לנשי תרתי נשי נביאתי הויין דהויין יהירין ושניין שמייהו חדא שמה זבורתא וחדא שמה כרכושתא. זבורתא דכתיב ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם ואלו איהי לא אזלא גביה. כרכושתא דכתיב בה אמרו לאיש אשר שלח אתכם ולא אמרו למלך אשר שלח:
והיא יושבת תחת תומר לפי שאין דרכה של אשה להתיחד בתוך הבית וישבה בצלו של דקל מלמדת תורה לרבים:
ותשלח ותקרא לברק וכי מה טיבו של ברק אצל דבורה אלא אמרו ברק שמש את הזקנים כל ימו יהושע וחזר ושמש אחר מיתתו לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה. במי הקב"ה מושיע את ישראל בבני אדם שמשכימין ומעריבין לב"ה ולבית המדרש ועוסיקין בתורה בכל יום תמיד. וכי מה טיבו של שבט זבולו ונפתלי שבאת תשועה גדולה על ידיהם אמרו נפתלי שמש את יעקב אבינו וזבולו שמש את יששכר ונעשה לו אכסניא. ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה חלקה לו בשירה שנאמר ותשר דבורה וברק. וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה מכאן אמרו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה: