ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקעד
טוב אחרית דבר מראשיתו. לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים נלך באי זה שנרצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים, משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים, אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים, אמר אתם רואים את השביל הזה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות וסופך לילך למישור, ואתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות וסופך לילך לקוצים, כך אמר משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים בשלשה ימים בעוה"ז וסופן ללקות באחרונה כי לא תהיה אחרית לרע, ואתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה בשנים בשלשה ימים וסופם לשמוח באחרונה שנאמר להיטבך באחריתך, ואומר טוב אחרית דבר מראשיתו. ואומר אור צדיקים כאור נוגה. רבי מאיר הוה קאים ודריש בבי מדרשא בטבריא והוה אלישע רביה עבר בשוקא רכב על סוסיא בשבתא, אתו ואמרי ליה אלישע רבך עבר בשוקא, פסק דרשיה נפק לאפיה אמר ליה במאי הוית עעסיק, אמר ליה בהדין קרא טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר ליה ומה אמרת ביה, אמר ליה יש לך אדם שוא עושה סחורה בנערותו ובזקנתו חוזר בתשובה, טוב אחרית דבר וגו', אמר ליה חבל על דאבדין ולא משתכחין, עקיבא רבך לא כך אמר אלא טוב אחרית דבר כשהוא מראשיתו טוב, וכך היה מעשה אבויה אבא היה מגדולי ירושלים ויום שבא למולני קרא לכל גדולי הדור ולרבי אליעזר ורבי יהושע, כיון דאכלין ושתי אלין אמרין אלפ"א בית"א מן הכא ואלין אמרין מזמורים מן הכא, א"ל ר' אליעזר לר' יהושע עד דאלין מתעסקין בדידהו אף אנן נעסוק בדידן, התחילו להתעסק בתורה בנביאים ובכתובים והיו הדברים ערבים כיום נתינתן מהר סיני וירדה האש והיתה מלהטת סביבותם, עלה אבא אצלם אמר להם מה באתם לכאן לשרוף הבית הזה באש, אמרו לו ח"ו עסוקים היינו בתורה בנביאים ובכתובים (והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני), [עיקר נתינתה] לא באש נתנה לאו הכי כתיב וההר בוער באש, א"ל אבויה אבא אם כך היא כחה של תורה הבן שמלתי בזה היום אם מתקיים לי אני מגדלו לתורה, ועל ידי שלא היתה כוונתו לשמים לא נתקיימה בי התורה. אמר לו ומאי אמרית תוב וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, א"ל ומאי אמרת ביה אמרו ליה מלמד שכפל הקב"ה כל ממונו דכתיב וישב ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אמר להם עקיבא רבך לא כך אמר אלא וה' ברך את אחרית איוב בזכות מעשים טובים שהיו בידו מראשיתו, אמר ליה ומ אי אמרית תוב [א"ל לא יערכנה זהב וזכוכית, א"ל ומאי אמרית ביה א"ל אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן כזכוכית], אמר ליה עקיבא רבך לא כך אמר אלא מה כלי זהב וזכוכית אם נשתברו יש להם תקנה אף תלמיד חכם שסרח ושכח תלמודו יכול לחזור בו ולחזור לתורתו, א"ל חזור (עליך) [לאחוריך] מאיר עד כאן תחום שבת, אמר ליה מנין אתה יודע אמר ליה מטלפי סוסישערתי, אמר ליה וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חוזר בך, אמר ליה לית אנא יכיל, אמר ליה למה, אמר ליה פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאה מבית קדש הקדשים מפוצצת ואומרת שובו בנים שובבים חוץ מאחר שהיה יודע כחי ומרד בי. ומהיכן היה לו הדבר הזה אמר רבי פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, ראה יהודי אחד עולה לדקל בשבת ונטל את האם והבנים והלך לו, אחר השבת היה יושב ושונה ורואה יהודי אחד עולה לדקל ונטל את הבנים והניח את האם, כיון שירד נשכו נחש ומת, אמר כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים וגו' למען ייטב לך והארכת ימים היכן היא הטבתו ואריכות ימים של זה, ולא ידע מה דרש רבי עקיבא (בר סיה) בצבור למען ייטב לך בעולם שכלו טוב, והארכת ימים בעולם שכלו ארוך, ויש אומרים ע"י שהיתה אמו מעוברת בו ועברה אצל ע"א והריחה מאותו המין ולא היתה יכולה (לאכול) [להכיל] עד שנתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע במעיה, ויש אומרים לשונו של רבי יהודה הנחתום ראה בפי כלב אמר פה שהיה מוציא דברים כתקנן ילחך בעפר בשוק דומה שאין תחית המתים ואין שכר טוב לצדיקים. לאחר ימים חלה אתון ואמרין ליה לרבי מאיר, אזל לגביה, אמר ליה חזור בך, אמר ליה עד כדו מקבלין, אמר ליה לאו הכי כתיב תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, באותה שעה זלגו עיניו דמעות, שמח רבי מאיר אמר דומה לי שמתוך תשובה נסתלק, כיון שנקבר ירדה האש לשרוף את קברו, אתו ואמרו ליה לרבי מאיר, הלך ופרש טליתו עליו, אמר ליני הלילה בעולם הזה שדומה ללילה, אם יגאלך טוב זה הקב"ה, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי וגו', אמרו ליה לר"מ לעלמא דאתי אין אמרין לך למאן את בעי לאביך או לרבך, מה תימא, אמר להון לאבא קמא ולבסוף לרבי, ושמעו לך אהדא, אמר ליה ולאו מתני' היא מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפלין עם התפלין, מצילין אלישע בן אבויה בזכות תורתו:
אל תבהל על פיך לכעוס, זה משה אמר לו הקב"ה אתה כעסת אתה השלכת אתה שברת אתה תחליף, דכתיב ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות, וכתיב פסל לך:
אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים (בשמואל ברמז קי"ד):