ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקעג
טוב שם משמן טוב. למה משמן טוב שאם אתה נותן לתוכו מים הוא צף מלמעלה, מה שאין כן בשאר משקים, שמן טוב יורד כשמן הטוב על הראש שיורד, שם טוב עולה ואגדלה שמך, שמן טוב כלה, שם טוב אינו כלה שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, שמן טוב בדמים, שם טוב בחנם, שמן טוב לעשירים, שם טוב לעניים ולעשירים, שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין, שם טוב מהלך מסוף העולם ועד סופו, שמן טוב נופל על המת מבאישו שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר ויגהר עליו ויזורר. שמן טוב נופל על המים והוא נדוח, שם טוב נופל על המים ואינו נדוח ויאמר ה' לדג ויקא את יונה, שמן טוב נופל על האור והוא נשרף, שם טוב נופל על האור ואינו נשרף באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מגו אתון נורא, אמר רבי יודן בר סימון בעלי שם טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים, נדב ואביהוא נכנסו לאהל מועד ויצאו מתים, חנניה מישאל ועזריה נפלו לתוך כבשן האש ויצאו חיים, אמר הקב"ה חביב עלי שמותן של שבטים החקוקים על לבו של אהרן מכהן גדול שנמשח בשמן המשחה. ר' ברכיה שם רי אבין אמר אם היו חסרים אות אחת לא היו מכפרין, תנא רבי יהושע אמר אפילו נקודה אחת, תנא רבי שמעון בן יוחאי שלשה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן, ר' אבין בשם ר' שמעון בן יוחאי מצינו שלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה בשביל ליטול שם טוב שנאמר אשר הלכו לו אלקים לפדות לו לעם, אמר ר' שמעון בן מנסיא חביב הוא השם מכהונה ומלכות שהם בטלו ושם טוב אינו בטל:
ויום המות מיום הולדו. נולד אדם מונין לו למיתה, מת מונין לו לחיים, נולד אדם הכל שמחים, מת הכל בוכים, ואינו כן אלא נולד אדם הכל צריכים לבכות מפני שאין יודעים על אי זה פרק הוא עומד, מת הכל צריכים לשמוח מפני שיודעים שיצא בשלום מן העולם, משל לשתי ספינות שהיו פורשות בים אחת נכנסת לנמל ואחת יוצאה מן הגמל, אותה שהיתה נכנסת היו מקלסות אותה עמדו להם תמהות, אמרו להם למה אתם מקלסים לזו ואין אתם מקלסים לזו, אמרו להם לזו שבאתה אנו מקלסין שאנו יודעים שהלכה בשלום ובאה בשלום, אבל זו אין אנו יודעין מה היא עתידה לעשות, כך האדם, לפיכך טוב שם וגו'. נולדה מרים אין הכל יודעים מה היא, מתה נסתלקה הבאר, וכן את מוצא במשה ובאהרן וכו':
טוב ללכת אל בית אבל וגו'. תנא היה רבי מאיר אומר מאי דכתיב וחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דיטען יטעוניה, א"ר שמעון בר אבא שתי מדות של גומלי חסדים, לגמול חסד עם הכלה ועם המת, ואם באו שתיהם יחד לתוך ידך ואי אתה יודע אי זה מהם לאחוז תחלה, בא שלמה ופרש טוב ללכת אל בית אבל, מצינו בני אדם שהלכו אל בית משתה ולא נתפרשו שמותם ומצינו בני אדם שהלכו אל בית האבל נדחו מגיהנם ונתפרשו שמותם ונתנבאו ברוח הקדש, ומי היו אלו שהלכו לבית משתה כתיב ויעש אברהם משתה גדול, משתה שגדולים היו שם, מי הויו שם ועבר ולא נתפרשו שמותם, אבל אלו שהלכו לבית האבל נתפרשו שמותם ונדחו מגיהנם ושרתה עליהם רוח הקדש, ואלו הן אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי שנאמר ויען אליפז וגו', ואין ויען אלא לשון נבואה שנאמר והאלקים יעננו בקול, ומי הרא פנים תחלה לאבל, זה הקב"ה שנאמר ותמת דבורה, וכתיב וירא אלקים אל יעקב. טוב ללכת אל בית אבל, מוטב שילך במדה שיש בה פורענות ממדה שאין בה פורענות, מוטב שילך במדה שנוהגת בעניים ובעשירים ממדה שאינה נוהגת אלא בעשירים, מוטב שילך במדה שנוהגת בחיים ובמתים ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים, אמר הקב"ה למוד ממני שהנחתי שמחתי במשכן והלכתי לאבל נדב ואביהוא. באשר הוא סוף כל האדם, הוא סופא דכולא, אם בא לאוהבך משתה וקרי לך ולא הלכת יכול את לומר לו נבוא אצלך במילה, ואם באת לו מילה ולא הלכת יכול אתה לומר לו נבוא אצלך באבל:
טוב כעס משחוק, טוב כעס שכעס הקב"ה על דור המבול, משחוק ששחק, שאילו כעס עליהם קימעא היה מביאם לידי מוטב, אלא שחק עליהם כדי לאבדן מן העולם דכתיב וימח את כל היקום. טוב כעס שכעס הקב"ה על הסדומיים, משחוק ששחק עליהם וכו'. ד"א אמר שלמה מוטב אלו כעס אבא על אדוניה קימעא, משחוק ששחק עליו וגו', הדא הוא דכתיב ולא עצבו אביו מימיו וגו'. טוב לשמוע גערת חכם, אלו הדרשנים. מאיש שומע שיר כסילים אלו המתורגמנין כו'. ד"א טוב לשמוע גערת חכם זה משה. מאיש שומע וגו' זה בלעם, שלא בא בלעם לומר אלא מי מנה עפר מואב, והפך הקב"ה צוארו ואמר מי מנה עפר יעקב:
כי כקול הסירים תחת הסיר. א"ר יהושע בן לוי כל קיסיא כשהם דולקים אין קולם הולך, ברם סירייתא קליהון אזיל, מימר אוף אנן מן קיסיא:
כי העושק יהולל חכם. כשהחכם מתעסק בעיסוקים הרבה הם מערבבין אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה זה תורה שנאמר וממתנה נחליאל. דבר אחר עסק שמתעסק החכם בצרכי צבור הם משכחין אותומן החכמה, אמר רבי יהושע בן לוי ששים הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר, ולפי שהייתי עוסק בצרכי צבור שכחתי את כלם. דבר אחר עסקים שעסק שלמה בדברים שלא היה צורך בהם הטעו אותו שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבים לפניו, וכשנפטר הלכו להם ליבנה, והלך ר"א בן ערך אצל אשתו (לאימעוט) [לדיומסי] מקום שהמים יפים והנוה יפה, המתין להם כסבור שהם באים אצלו, לבסוף בקש ללכת אצלם ולא הניחתו אשתו, אמרה ליה מי צריך למי, א"ל הם צריכין לי, אמרה ליה הפת והעכברים מי דרכן ללכת אצל מי, הוי אומר עכברים אצל הפת, שמע לה וישב עד ששכח תלמודו, אחר ימים באו אצלו ושאלו לו פת חטים ופת שעורים אי זו טובה בליפתן, ולא היה יודע מהו ליפתן, ויש אומרים קם לקרוא בתורה בפרשת החדש ואמר החרש היה לבם צווחו ליה כולי עלמא התחיל לבכות והם בוכים עד שהחזירו לו תלמודו, והיינו דתנן ר"א אומר הוי גולה למקום תורה, וי"א אליהו ז"ל החזיר לו תלמודו, לכך נאמר כי העושק יהולל חכם: