ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקלט
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. תנו רבנן איזהו עדות ראשונה זו עדות סתירה, עדות אחרונה זו עדות טומאה, וכמה עדות סתירה, כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה כדי הקפת דקל דברי ר' ישמעאל, ר"י אומר כדי מזיגת הכוס, ר' יהושע אומר כדי לשתותו, בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה, רבי עקיבא אומר כדי לגמעה, רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמוע ג' ביצים זו אחר זו, ראב"ע אומר כדי לקשור גרדי גומא, אבא חנן בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם, פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה שנאמר כי בעד אשה זונה וגו', אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם עד ככר לחם בעד אשה זונה מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש לח ואינו מוצא. א"ר אלעזר מי גרם שיכשל בזונה ע"י שאכל ככרה שאינו מעושר שלא נטלה חלה:
ואשת איש נפש יקרה תצוד. א"ר חייא בר אבא א"ר יונתן כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת וגו', אמר רבא נפש יקרה גבוהה מיבעי ליה, אלא אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו למד תורה שכתוב בה יקרה היא מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים היא תצודנו לדינה של גיהנם. היחתה איש אש בחיקו וכו' (כתוב בתהלים ברמז תרע"ז):
לא יבוזו לגנב כי יגנוב. אע"פ דכתיב חולק עם גנב שונא נפשו, אבל המתגנב על חברו והולך ושונה פרקו אע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן, ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. דבר אחר לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו', אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו על דברי תורה אל תאמר אתמול עם הארץ והיום חבר למה למלא נפשו כי ירעב ואין ירעב אלא תורה שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים:
את כל הון ביתו יתן. זה עם הארץ שמאחר שלמד תורה חזר לקלקולו והקב"ה משלימו לי"ד מדורי גיהנם, ישלם שבעתים זה הדיין שמשעעה שנתמנה על הצבור ואינו דן דין אמת לאמיתו הקב"ה משלימו לי"ד מדורי גיהנם, ולא עוד אלא שמוריד עמו כל בניו וממונו שנאמר את כל הון ביתו יתן:
נואף אשה חסר לב, ארשב"ל זה הלמד תורה לפרקים שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך: