ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רמט
ויתר דביר יהויקים (תועבותיו) [וכל] אשר עשה. אמר קמאי לא ידעי לארגוזי כלום צריכים אנו לאורו יש לנו זהב פרווים שאנו משתמשין בו יטול אורו, אמרו לו הא כתיב לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות, א"ל כבר נתנו לנו שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. רב יוחנן ורבי אלעזר חד אמר שחקק שם שמים על אמתו, וחד אמרר שחקק שם עבודת אלילים על אמתו. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מפני מה לא מנו את יהויקים, משום זקנו דר' פרידא דאשכח ההיא גולגלתא דהוה שדיא בשערי ירושלים והוה כתיב עילוה זאת ועוד אחרת קברה נביג הדר קברה נביג אמר ההיא גולגולת של יהויקים היא דכתיב ביה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך אמר מלכא דישראל הוא לאו אורח ארעא לבזויי שקלה כרכה בשיראי ואותבה בסיפתא, אתאי דביתהו חזיתיה נפקא אמרה לה לשבבתא, אמרו לה הא דאתתא קמייתא היא ולא קא מנשי לה שגרא לתנורא קליתה, כי אתא אמר היינו דכתיב עילוה זאת ועוד אחרת. אמרו כיון שעלה נבוכדנאצר להחריב את ירושלם עלה וישב לו (בריסי) [בדפנו של] אנטוכיא ירדו סנהדרין לקראתו אמרו הגיע זמנו של בית ה' ליחרב א"ל לאו אלא יהויקים מרד בי תנו אותו לי ואלך לי, אזלין ואמרין ליהויקים נבוכדנאצר בעי לך א"ל וכן עושין דוחים נפש מפני נפש דוחין נפשי ומקיימין נפשכם לא כן כתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו א"ל אל כן עשתה (ז) זקנתך לשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה כיון שלא שמע אליהם עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו, ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמני, ר' אלעזר אומר חי שלשלו אותו שנאמר ויתנהו בסוגר בחחים, ר' שמואל אמר מת שלשלו אותו שנאמר למען לא ישמע קולו עוד על הרי ישראל, א"ר יהושע בן לוי אני מקיים דברי שניהם חי שלשלו אותו אלא מתוך שהיה מפונק מת בידיהם, מה עשה לו נבוכדנאצר ר' יהודה ור' נחמיה, רב יהודה אומר נטלו והחזיר אותו בכל ערי ישראל בפרדימס והרגו ונטל וקרע את החמור והכניסו לתוכו שנאמר קבורת חמור יקבר, ר' נחמיה אומר נטלו והחזיר אותו בכל ערי ישראל והרגו והיה מחתך מבשרו כזיתים ומשליכו לכלבים שנאמר קבורת חמור יקבר היכן היא קבורתו של חמור לא במעיו של כלבים הוא. הוא שהנביא מקנתר עליו ויתר דברי יהויקים ותועבותיו והנמצא עליו. ר' יוחנן אמר תלת אמוראין חד אמר (ח) שהיה לבוש כלאים וחרינא אמר שמשך לו ערלה [וח"א שנמצא כתובת קעקע על בשרו]. ר' יוחנן אמר שבא על כלתו ועל אמו ועל אשת אביו. דאמר רבי יוחנן כללו של דבר בפתח שיצא בו נכנס. ר"י בן לוי אמר שהושיב נשים בירניות מאי בירניות בריין צדייאן שהרג את בעליהן ומענה נשיהם ומכניס את ממונם לטמיון, הה"ד וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם הארץ ומלואה מקול שאגתו, כיון שנהרג המליך יכניה בנו תחתיו וירד לו לבבל ויצאו כל בני עירו וקלסו אותו, א"ל מה עשית א"ל יהויקים מלך יהודה מרד בי והרגתיו והמלכתי יכניה בנו תחתיו. אמרין ליה מתלא אמר גור טב מן כלבא ביש לא תרבי על חד כמה וכמה גור ביש מן כלב ביש מיד שמע להם וישב בריסי אנטוכיא ירדו סנהדרי גדולה לקראתו אמרו לו הגיע זמנו של בית זה ליחרב, א"ל לאו אלא תנו את יהויכין מלך יהודה ואני הולך לי, אזלין ואמרין ליכניה נבוכדנאצר בעי לך, מה עשה יכניה כנס כל מפתחות של בית המקדש ואמר לפניו רבש"ע הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניךהרי מפתחותיך לפניך, תרי אמוראי חד אמר כמו פסת יד של אש בא ונטלתן מידו, וחד אמר משעה שזרקן עדין לא ירדו, מה היו בחורי ישראל עושים עולים לראשי גנותיהם ומשליכים עצמם למטה ומתים שנאמר משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כולך לגנות, מה עשה נ"נ נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שנחבש לא היה יוצא משם לעולם שנאמר אסיריו לא פתוח ביתה, עלו סנהדרי גדולה עמו אמרו בימינו מלכות בית דוד פוסקת שנאמר בו כסאו כשמש נגדי מה נעשה נלך ונפייס לגדלת והגדלת למלכה והמלכה למלך. מה היה שם של אשתו של נבוכדנאצר רבי חנינא אמר שמירה שמה, ר' אבין אמר שמירמות שמה, ורבנן אמרו שמירעם שהמה, כיון שבא נבוכדנאצר להזקק לה אמרה לו אתה מלך ויכניה אינו מלך אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו, מיד גזר ונתנו לו אשתו. כיצד שלשלו אותה לו. רבי שבתאי אומר קינקלין שלשלו אותה לו. רבי שבתאי אומר קינקלין שלשלו אותה לו, ורבנין אמרי פתחו את המעזיבה ושלשלו אותה לו כיון שבא להזקק לה א"ל כשושנה אדומה ראיתי ופירש ממנה מיד הלכה וספרה וטהרה וטבלה, אמר לו הקב"ה בירושלים לא קיימתם מצות זיב ועתה אתם מקיימים גם את בדם בריתך אותו הדם שנזכר בסיני בשביל כך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו א"ר שבתאי לא זז משם עד שמחל לו הקב"ה כל עעונותיו ונעשה לו נס ונתעברה אשתו מעומד שאלתיאל בנו אסיר בנו:
ויעש הרע בעיני ה'. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אחז ואחזיהו וכל מלכי ישראל שכתוב בהם ויעש הרע בעיני ה' לא חיים ולא נדונין. אחז חתם את התורה שנאמר צור תעודה חתום תורה. מנשה קדר את האזכרות. אמון שרף את התורה. אחז ביטל את העבודה. מנשה הרס את המזבחות. אמון העלה שממית עלל גבי המזבח. אחז התיר את הערוה. מנשה בא על אחותו. אמון בא על אמו:
והחרש והמסגר אלף. זהו שאמר הכתוב וישקוד ה' על הרעה א"ר אסא דרש מרימר משום דצדיק ה' אלקינו וישקוד ה' על הרעה, אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיה ועין גלות יכניה עומדת דכתיב בגלות יכניה והחרש והמסגר אלף חרש בשעה שפותחים נעשו הכל כחרשים, מסגר בשעה שסוגרין שוב אין פותחין וכמה אלף. עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם, א"ר אחא בר יעקב ש"מ מהרה דקוב"ה תתנ"ב הויין. הכל גבורים עושי מלחמה. וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכין בגולה ומה מללחמה עושים בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונים בשלשלאות אלא הכל גבורים במלחמתה של תורה, וכה"א על כן יאמר בספר מלחמות:
וימלך מלך בבל את מתניה. שנו רבותינו הוא שלום הוא צדקיה, ולמה נקרא שמו שלום שהיה מושלם במעשיו, איכא דאמרי שלום דשלמה מלכות בית דוד בימיו. ויסב את שמו צדקיהו א"ל יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי ומה שמו מתניה שמו. והא כתיב השלישי צדקיה הרביעי שלום, שלישי הוא שלישי לבנים רביעי שהוא רביעי למלוכה. בתחלה מלך יהואחז, ולבסוף מלך יהויקים, ולבסוף מלך יכניה, ולבסוף צדקיהו:
ותבקע העיר. שנו רבותינו חמשה דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז. נשתברו הלחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בטל התמיד גמרא. הובקעה העיר והא כתיב ברביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר, אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה, דתנא בתשעה לחדש הובקעה העיר בראשונה, ובשניה בי"ז בתמוז. שרף אפוסטומוס את התורה גמרא, העמיד צלם בהיכל מנא לן דכתיב ומעת הוסר התמיד ולתת שקץ שומם, וחד הוה והא כתיב שקוצים משומם, אמר רבא תרי הוו ונפל חד על חבריה וקטעיה לידיה ואשתבח דהוה כתוב עילויה אנת צבית לאיחרובי ביתא וידך אושלית לי. כתיב בתשעה ללחדש הובקעה העיר ואת אמרת בי"ז בתמוז, א"ר תנחום בר חגילאיקלקול חשבונות יש כאן. ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יעק אשר אמרה צור על ירשלים האח, אין תימר באחד באב עדיין לא נשרף הבית אין תאמר באחד באלול ביום ולילה בלדרא נפיק מירושלים ואתי לצור, אלא (ט) קלקול חשבונות יש כאן. ר' יוחנן וריש לקיש אומרים משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך נשרף ביתך ונתקלקלו חשבונות אמר יעשה ראש בכל החשבונות. ר' מנא בעי ניחא נתקלקלו לעבר שמא להבא כן כמ"ד בתשעה לחדש שמא בשבעה עשר בו, מה ביניהון עשרין וחד יום מיום שהובקעה העיר עד יום שחרב הבית. א"ר מנא וסימנא מקל שקד אני רואה מה לוז זה משמוצאי נציו עד שגומר פירותיו כ"א יום כך וכו':
ואת עיני צדיקהו עור, ענה צדקיה ואמר לנבוכדנאצר הרגני ראשון שלא אראה בדם עשר בני, ובניו אומרים לו הרגנו תחלה שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ וכן עשה להם שחטם לפניו ואחר כך חטט את עיניו ונתנם בתנור והוליכו בבלה, והיה צווח צדקיה ואמר בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו ולא הייתי שומע לדבריו והריני הולך לבבל ועיני לא רואות ואתה: