ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רמו
וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. נחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה ולפי שלא היה מנשה כשר לפיכך לא נקראו על שמו. שנו רבותינו כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפת גשמים בעוה"ז ורבי בעוה"ז ובעוה"ב. נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה"ז ורבי בעוה"ז ובעוה"ב. נענה ר' אלעזר ואמר טוב אתה לישראל מאב ואם שאב ואם מביאין את האדם לעוה"ז ואתה החייתנו בעוה"ז ובעוה"ב. נענה ר' עקיבא ואמר חביבין יסורין. אמר להם ר' אליעזר לתלמידיו סמכוני ואשב ואשמע דברי ר' עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין א"ל עקיבא בני זו מנין לך א"ל רבי מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו' ויעש הרע בעיני ה', וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה, וכי תעלה על דעתך שחזקיהו מלך יהודה לכל העולם למד תורה ולמנשה בנו לא למד אלא מכל טורח שטרח בו וכל עמל שעמל בו לא החזירו למוטב אלא יסורין שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את כל שרי צבא אשר למלך אשור וילדו את מנשה בחחים וכתיב וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד, הא למדת שחביבין יסורין. מאי ויאסרהו בנחושתים עשה לו כמין מולאייר של נחשת ועשו אותו נקבים נקבים ונתנוהו לתוכה והתחילו מסיקין תחתיו וכיון שראה צרתו צרה לא הניח ע"א בעולם שלא הזכירה צלמא פלן איתי שיזבי וכיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא הפסוק הזה בצר לך ומצאוך כל הדבירים האלה ושבת עד ה' אלקיך הרי אני קורא אותו אם יענני מוטב ואם לאו כל אפייא שוין והיו מלאכי השרת סותמין את חלונות של רקיע שלא תעלה תפלתו לפני המקום ואומרים לפניו רבון העולמים אדם שהעמיד צלם בהיכל כלום יש בו תשובה, אמר להם הקב"ה אם איני מקבלו בתשובה הרי הדלת נעול כנגד כל בעלי תשובה, מה עשה הקב"ה חתר לו כמין חתירה אחת תחת כסא הכבוד שלו ושמע תחנתו, הה"ד ויתפלל אליו ויעתר לו ויחתר [לו] (כתיב). א"ר אלעזר בר רב שמעון שכן בערבייא קורין לעתירא חתירתא. וישיבהו ירושלם למלכותו, במה השיבו רב שמואל בר נחמני בש"ר חמא אמר ברוח השיבו כמה דאת אמר משיב הרוח. וידע מנשה כי ה' הוא האלקים באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין. שנו רבותינו שלשה באו בעלילה ואלו הן, קין, ועשו ומנשה. קין דכתיב גדול עוהי מנשוא, אמר רבש"ע ששמים רבוא עתידין לחטוא לפניך ואתה מוחל לכלם ולעוני אי אתה נושא. עשו דכתיב הברכה אחת היא לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלקי אבותיו. רב אשי אוקי אמורא ודרש אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחבריא, אתחזי ליה מנשה בחלמיה אמר ליה חברך וחבריה דאבוך אנא מהיכא בעית למשרי המוציא אמר ליה לא ידענא אמר ליה מהיכא למשרי המוציא לא גמירת וחברך קרית לן, א"ל אי אגמרת לי אדרשיה למחר, א"ל מהיכא דקדמא בישולא דריפתא, א"ל אמאי פלחתון לע"א, א"ל אי הוית בההוא דרא הוית נקיט בשיפולא גלימא דידך ורהיט להתם. למחר אמר להו נפתח ברבוותא. בשנת כ"ב שנה למנשה גלה הוא ופסלו של מיכה עמו ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ, נמצא עשה מנשה תשובה ל"ג שנה:
וישם את פסל האשרה כתיב פסל וכתיב פסילים, בתחילה עשו לו פרצוף אחד ולבסוף עשו לו ארבעה פרצופים שתראה שכינה ותכעוס. אחז העמידו בעלייה שנאמר ואת המזבחות אשר על גג עלית אחז. מנשה הכניסו בהיכל שנאמר וישם את פסל האשרה וגו', אמון הכניסו לבית קדש הקדשים דכתיב כי קצר המצע מהשתרע וגו'. מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שהיו בו שלשה דברים, עבודת אלילים, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. ע"א דכתיב כי קצר המצע מהשתרע, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן קצר מצע זה מהשתרע עליו שני רעים כאחת. והמסכה צרה כהתכנס א"ר שמואל בר נחמני כי הוה מטי ר' יוחנן להאי קרא בכי מאן דכתיב ביה כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה. גלוי עריות כתיב יען כי גבהו בנות ציון. שפיכות דמים דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה: