ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רמה
ארבעה הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקן של מימי רגלים, ואלו הם. אדם, קין בלעם, חזקיהו. אדם מנין שנאמר ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי. קין דכתיב ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. בלעם הרשע דכתיב מי האנשים האלה עמך ויאמר בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי. חזקיהו מאין באו האנשים ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו. אבל יחזקאל בקי מכלם שנאמר בן אדם התחיינה העצמות האלה ויאמר ה' אלקים אתה ידעת. א"ר יוחנן משל לצפור שהיתה ביד צייד פגע בו אדם אחד א"ל זו שבידך מה היא חיה או מתה, א"ל אי בעית חיה אי בעית מתה. וישמע עליהם חזקיהו. א"ר חזקיהו כל המזמן כותי לתוך ביתו ומשמח עליו גורם גלות לבניו שנאמר וישמח וגו' וכתבי בתריה מבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו:
והיו סריסים בהיכל מלך בבל. ומאי סריסים רב אמר סריסים ממש ור' יוחנן אמר שנסתרסה ע"א בימיהם, בשלמא למ"ד שלא היו סריסים ניחא היינו דכתיב וחבל לא איתי בהון. אלא למאן דאמר סריסים ממש מאי דכתיב וחבל לא איתי בהון. אלא למאן דאמר סריסים ממש מאי דכתיב וחבל לא איתי בהון, חבלא דנורא. בשלמא למאן דאמר שנסתרסה ע"א בימיהם היינו דכתיב כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, אלא למאן דאמר סריסים ממש מי משתעי קרא בגנותן של צדיקים, הא והא הויא בהו. בשלמא למאן דאמר סריסים ממש היינו דכתיב ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות, אלא למ"ד שנסתרסה ע"א אבימיהם מאי טוב מבנים ומבנות, א"ר נחמן בר יצחק מבנים ובנות שהיו להם מבחרותם ומתו. מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, א"ר תנחומא דרש בר קפרא בצפורי זה ספר דניאל שנקרא על שמו. מופת השביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא עמד אדם מחליו עד שבא חזקיהו מלך יהודה וחלה וחיה שנאמר מכתב לחזקיהו וגו', התחיל להתפלל לפני הקב"ה ואומר רבש"ע תן לי אות שנאמר ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות וגו' אביך (כיבש) [כבד] מזלות והיה משתחוה לשמש וירד השמש וברח במערב עשר מעלות אם רוצה אתה ירד עשר מעלות אחרונית, אמר חזקיהו לא כי ישוב צל המעלות, ונעתר לו שנאמר (הנני משיב) [וישב] את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז, ראו כל מלכי הארץ ותמהו לפי שלא נהיה כך משנברא העולם ושלח מרודך לראות המופת, כשראה חזקיהו את שלוחי מלך בבל נתגאה בלבו למעלה למעלה והראה להם כל אוצרות מלכי יהודה ואוצרות בית קדשי הקדשים ועוד פתח את הארון והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחים, כעס עליו הקב"ה אמר לו לא דייך שהראית להם כל האוצרות אלא שהראית להם את הלוחות מעשה ידי, חייך הם יעלו ויקחו את כל האוצרות שנאמר הנה ימים באים (נאם ה') ונשא כל אשר בביתך ותחת הלוחות יקחו מבניך סריסים ואלו הם, חנניה מישאל ועזריה שנעשו סריסים ולא הולידו בנים, ועליהם הכתוב אומר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם וגו':
ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה, אינו מדבר אלא בדברי תתורה שנמשלו למים:
ולמה נקרא שמו מנשה שנשה יה. דבר אחר שהנשיא את ישראל לאביהם שבשמים. ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגו' מה אחאב אין לו חלק לעוה"ב אף מנשה כן. רבי יהודה אומר יש לו חלק לעוה"ב שנאמר וישיבהו ירושלים למלכותו, אמרו לו למלכותו השיבו לחיי העוה"ב לא השיבו, א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ונתתים לזעוה לרעה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן חזקיהו. מר סבר בגלל מנשה דעשה תשובה ואינהו לא עבוד. ומר סבר בגלל מנשה דלא עשה תשובה. מנשה היה שונה נ"ה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו, אחאב פ"ה, ירבעם ק"ג: