ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רמב
בימים ההם חלה חזקיהו למות, זהו שאמר הכתוב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, א"ר המנונא מי כהקב"ה שעשה פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו. חזקיה אמר ליתי ישעיהו גבאי כי היכי דאזל אליהו לגבי אחאב. ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי כי היכי דאזל יהורם לגבי אלישע. מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקיהו ואמר לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות וכתיב ויבא אליו ישעיהו, א"ל צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. א"ל אמאי כולי האי, א"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה. א"ל חזינא ברוח הקדש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי. א"ל את בהדי כבשי דרחמנא למה לך מ"מ איבעי לך לאיעסוקי בפריה ורביה ומאי דניחא קמי דקודשמא בריך הוא ליעביד. א"ל השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידך וזכותא דידי והויין לי בני מעליא. א"ל כבר נגזרה גזרה עליך. א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. א"ר חנן אפילו בא בעל החלום וא"ל למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר כי ברוב חלומות והבלים וגו':
כה אמר ה' צו לביתך א"ר יצחק בר אבדימי משמיה דשמואל מנין למתנת שכיב מרע מן התורה שנאמר צו לביתך בצואה בעלמא. והלא דברים ק"ו ומה חזקיהו מלך יהודה שנמא לו צו לביתך לא נמנע מלבקש רחמים לפני המקום שהיה דורש אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ומה משה שנאמר לו אל תוסף דבר אלי לא נמנע מלבקש רחמים, ישראל על אחת כמה וכמה:
ויסב (חזקיהו) את פניו אל הקיר. ר' יוחנן אמר שהתפלל מקירות לבו שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי. ריש לקיש אמר על עסקי קיר אחת קטננה לאלישע החיה את בנה אבי אבא שחיפה את כל ההיכל זהב על אחת כמה וכמה:
זכר נא' את אשר התהלכתי לפניך באמת וגו' והטוב בעיניך עשיתי. מאי והטוב בעיניך עשיתי אמר רב שסמך גאולה לתפלה. ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות. שנו רבותינו ששה דברים עשה חזקיהו, על שלששה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו. כתת נחש הנחשת שעשה משה והודו לו. גרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. ועל שלשה לא הודו לו סתם את מוצא מי גיחון ולא הודו לו. קצץ דלתות ההיכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו. עבר ניסן בניסן ולא הודו לו. ולית ליה לחזקיה החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן, אלא טעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן ואיהו סבר הואיל וראוי לקבעו לא אמרינן. ויסב (חזקיהו) את פניו אל הקיר באיזה קיר נשא עיניו, רבי יהושע בן לוי אומר בקירה של רחב כי ביתה בקיר החומה. אמר לפניו רבש"ע רחב הזונה שתי נשפות הצילה לך ראה כמה נפשות הצלת לה הה"ד ויבאו המרגלים ויוציאו את רחב וגו', תני רשב"י אפילו היו במשפחתם מאתים אנישם והלכו ודבקו במאתים משפחות כלם נצולו בזכותם, אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו עאכ"ו. רבנן אמרין על קירות לבו אמר חזרתי על רמ"ח אברים שבי ולא הכעסתיך אאחד מהם עאכ"ו שתנתן לי נפשי. א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין ללו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך לפיכך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'. חזקיהו תלה בזכות עצמו שנאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך לפיכך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי, והיינו דארמ ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב הנה לשלום מר לי מר אפילו בשעה ששגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו:
ויהי ישעיה לא יצא (אל) חצר התיכונה. כתיב עיר וקרינן חצר מכאן לאיסטרטיא של מלכים שהם כעיירות בינוניות. וישעיה מאי בעי התם, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מלמד שחלה חזקיהו והלך ישעיהו להושיב ישיבה על פתחו, מכאן לת"ח שחלה שמושיבין ישיבה על פתחו, ולאו מילתא היא דדילמא אתי לאגרויי ביה שטן: