ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רכט
ואיש בא מבעל שלישה, תניא היה ר' מאיר אומר אין קלה בארץ ישראל לבכר יותר מבעל שליש אעפ"כ לא בכרה אלא מין אחד, ושמא תאמר חטים ת"ל שעורים, ושמא תאמר לפני העומר ת"ל [תן לעם] ויאכלו אחר העומד היה, אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה שתתעבר ומפני מה לא עברה אלישע מפני ששנת בצורת היתה והכל רצים לבית הגרנות. ויבא לאיש האלקים לחם בכורים וכי אלישע אוכל בכורים היה, אלא לומ לך כל המביא דורון לת"ח כאלו מקריב בכורים, ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש, מאי לפני מאה איש אילימא כלהו לפני מאה איש בשנת בצורת טובא הוו, אלא דכל חדא וחדא לפני מאה איש. בשני דרב יוסף הוה ריתחא בעלמא אמרו ליה ליבעי מר רחמי, א"ל השתא אלישע דכי הוו מפטרי רבנן מקמיה הוו פיישו תרי אלפא ומאתן רבנן, בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי ואנא איבעי רחמי, כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן מבי רב הונא תמני מאה. ר' הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן מקמיה הוו מנפצי גלימייהו וסליק אבקא וכסי ליומא ואמרי במערבא קמה לי' מתיבתא דהונא בבלאה. מבי רבה ורב יוסף ארבע מאה וקרו נפשייהו יתמי, מבי אביי ורבא ורב פפא ורב אשי מאתן וקרו נפשייהו יתמי דיתמי. לחם שעורים וכרמל בצקלונו, כרמל רך ומלא, בצקלונו בא ויצק לנו ואכלנו דבי ר' ישמעאל תאנא כרמל כר מלא:
והאיש היה גבור חיל מצורע. ולמה נצטרע בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה, וכן אתה מוצא לעתיד לבא וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים וגו' המק בשרו וגו' על ידי מה על ידי שנתגאו בישראל שנאמר אשר צבאו על ירושלים, וכן אתה מוצא שהקב"ה נפרע מאומה הרשעה שנאמר מדוע נסחף אביריך ואין נסחף אלא לשון צרעת שנאמר ולשאת ולספחת:
הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל (הארצות) [הארץ] כי אם בישרלא, יתרוו אמר כי גדול ה' מכל האלקים אמרו שלא הניח יתרו ע"א בעולם שלא עבדה לכך אמר מכל האלקים. ורחב אמרה כי ה' אלקיכם הוא האלקים בשמים ממעל, ונעמן הודה בדבר יותר מהם שנאמר הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל. לדבר הזה יסלח ה' לעבדך, בעו מניה מר' אמי בן נח מצווה על קדושת השם או אינו מצווה, אמר אביי ת"ש שבע מצות נצטוו בני נח ואם איתא תתמני הויין. א"ל רבא אינהו וכל אביזרייהו, מאי הוי עלה, א"ר אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדוני וגו' וכתיב ויאמר לו לך לשלום ואם איתא לא לימא ליה. ודילמא הא בצנעה הא בפרהסיא:
חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי (מידי) [מאתו] מאומה אמר הקב"ה אני אמרתי שלא יהא לך משלו מאומה ואתה חזרת ולקחת ממנו מאומה חייך מומו אתה נוטל שנאמר וצרעת נעמן תדבק בך:
כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות, ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקל, א"ר יצחק באותה שעה היה אלישע עוסק בשמונה שרצים, א"ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמונה שרצים וצרעת נעמן תדבק לך, חזא דהוה פרחא צרעת עלוי רישיה: