ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז ריז
ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב. מלמד שחלק כבוד למלכות וכן מצינו במשה שחלק כבוד למלכות שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי שאין תלמוד לומר אלה אלא שסופו לירד בראשונה, אלא שחלק כבוד למלכות, ואן אמר לו הקב"ה חלוק כבוד למלכות שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים צום לחלוק כבוד למלכות, וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות שנאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. וכן מצינו בחננניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות שנאמר באדין נבוכדנצר קרב לתרע אתון נורא וגו' ונאמר באדין נפקין וגו'. וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות שנמאר ומהקריביה לגובא לדניאל בקל עצמב זעיק, ומה הוא אומר אדין דניאל עם מלכא מליל מלכא לעלמין חיי:
מה לך פה אליהו. היה לו שיאמר לפניו רבש"ע הן בניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רוצונך בעולמך הוא לא עשה כן אלא אמר קנא קנאתי וגו' התחיל הקב"ה לדבר עמו דברים של תנחומים אמר כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתן שנאמר צא ועמדת בהר וגו' ואחר הרעש אש, המתין לו שלש שעות עדיין עמד בדברים הראשונים ואמר קנא קנאתי, א"ל הקב"ה ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך ומה שבדעתך אין אתה יכול לעשות (א"ל לעולם אתה מקנא):
ויאמר קנא קנאתי אמר לו לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות (שאר קיטעא כתוב ביהושע ברמז ט"ו בפסוק עשה לך חרבות צורים):