ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תעה
וימהו גליו ה' צבאות שמו. אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דאתי לטבועי ספינתא אית ליה ברישא צוציתא דנורא חיוורתי ואית לן אלוותא דחקיק עלייהו אהינ אשר אהיה יה ה' צבאות מחינן ליה בגווה ונייח, ואמר רבה אשתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומיה דלגא תלת מאה פרסי, זימנא חד הוה קאזלינן בספינתא ודלינן גלא לעילאי עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא כמבדר בזרא ארבעין גריוי דחרדדלא אלמלי דלינן טפי הוה קלינן מהבליה, רמא ליה קלא גלא לחבריה שבקת מידי בעלמא דלא איחריב אחריבתיה, אמר ליה תא חזי גבורתא דמרך דאפילו מלא חוטא דחלא לא עברי דכתיב האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו:
ואשים דברי בפיך. תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי שלשתם בפסוק אחד ואשים דברי בפיך אלו דברי תורה, ובצל ידי כסיתיך אלו גמילות חסדים שכל העוסק בגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו דשל הקב"ה הה"ד מה יקר חסדך אלהים ובנני אדם בצל כנפיך יחסיון. (יח) לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו' אלו הקרבנות. ר' הונא בשם ר' אחא עוברי הים פירשו אותו נחית בחסדך עם זו גאלת זו גמילות חסדים, נהלת בעזך זו תורה ה' עוז לעמו יתן, ועדין העולם מתמוטט ואימתי נתבסס כשבאו אל נוה קדשך כו':
ולאמר לציון עמי אתה, אמר ר' חנינא בר פפא חזרנוו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון והיכן מצינו כאן ולאמר לציון עמי אתה. בזכות התורה נבראו שמים וארץ שנאמר ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים ווליסוד ארץ. ד"א בזכות ציון נבראו שמים וארץ שנאמר ולאמר לציון עמי אתה:
לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין. א"ר ששת בשם ראב"ע יכולני לפטור את כל העולם כלו מיום הדין מיום שחרב כבית המקדש ועד עכששו שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה וגו', מיתיבי שכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו, כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה, מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה, א"ר חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע פטור מכולם. א"ר זריקא ור' ייוחנהן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי המיצר אסור להתפלל מה טעם שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה וגו'. ושמתיה ביד מוגיך, אלין דמניין ביך אפיילו כן לטבתיך, מקשקשין לך מחוביך, כמד"א ברביבים תמוגגגנה צמחה תברך:
אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, מה היו עושים בהם היו מרציבים אותם בפלטיות ומעבירין רדיא עלייהו. ר' עזריה בשם ר' אחא הא סימן טוב מה פלטיא זו מכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת כך בניך מכלים עונותיהם והם קיימים לעולם דכתיב ושמתי את זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו כך בניך מסוף העולם ועד סופו, מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כך בניך אינם מתברכים אלא בזכות התורה שנמשלה למים, מה עפר מכלה כלי מתכות והיא קיימת לעולם כך בניך עובדי אלילים בטלים והם קיימים לעולם, מה עפר הארץ עשוי דיש כך בניך עשויים דיש למלכיות:
התנערי מעפר (כתבו ברמז תכ"ט). חנם נמכרתם (כתוב בירמיה ברמז ר"ע וביחזקאל ברמסז שס"ח):
ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם (כתוב ברמז תכ"ה):
מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. הרואה הר בחלום ישכים ויאמר מה נאוו על ההרים קורדם שיקדמנו פסוק אחר על ההרים אשא בכי ונהי. בשעה שהקב"ה גואל את ישראל שלשה ימים קודם שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם וא"ל הרי א"י עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, ואחר כך א"ל בא שלום לעולם בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, כיון ששמעו רשעים הם שמחים ואמרים זה לזה בא שלום לנו. ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם באה טטובה לעולם שנאמר מבשר טוב. ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר באת ישועה לעולם באת ישועה לעולם שנאמר משמיע ישועה, וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך אומר לציון מלך אלהיך. קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מכאן לתחיית המתים מן התורה רננו לא נאמר אלא ירננו. וא"רחייא בר א"ר יוחנן עתידים כל הנביאים כלום לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו. כי עין בעין יראו (כתוב ברמז תכ"ה). חשף ה' את זרוע קדשו (כתוב ברמז ל"ג):