ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תעד
אנכי אנכי הוא מנחמכם. זהו שאמר הכתוב חרפה שברה לבי ואנושה, הרפה שחרפו עמונים ומואבים. את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו אויבים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים לבית קדש הקדשים ונטלו את הכרובים ונתנום בכליבה והיו מחזרים אותם בכל חוצות ירושלים והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אלין אנו עובדי אלילים ראו מה הם עושים, הדא הוא דכתיב יען אמר מואב הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה אמר הקב"ה שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון לכן חי אני נאם ה' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה. ואנושה באה עלי מכה גברתנית ומתשת אותי. ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי אמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם (כתוב בפסוק שמעו כי נאנחה אני ברמז תתקל"ג). אמר רשב"נ דרכו של אב לרחם כרחם אב על בנים, ודרכה של אם לנחם כאיש אשר אמו תנחמנו אמר הקב"ה אנא עבדית דאבא ודאמא. אנכי אנכי הוא מנחמכם (כתוב ברמז תמ"ד). אמר ר' אבא בשם רשב"ל למלך שכעס על מטרונא וטרדה והציאה מתוך פלטין שלו, לאחר ימים בקש להחזירה אמרה יכפול כתובתי ואחר כך הוא מחזירני, כך אמר הקב"ה לישראל בני בסיני אמרתי לכם פעם אחת אנכי ה' אלהיך, ובירושלים לעתיד לבא אני אומר לכם שתי פעמים אנכי אנכי הוא מנחמכם. ד"א בסיני קבלו ב' אנכי, אנכי ה' אלהיך, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, ולפיכך הקב"ה מנחם בשני אנכי. דבר אחר באנכי בראתי העליונים ואת התחתונים אנכי עושה כל, באנכי בראתי אדם אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, באנכי דברתי עם אברהם אנכי מגן לך, באנכי דברתי עם יצחק אנכי (האל) אלהי אברהם אביך, באנכי דברתי עם יעקב אנכי ארד עמך מצרימה, באנכי הולכתים במדבר הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר, באנכי אני בונה את ציון הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, באנכי אני מביא גואל הנה אנכי שוולח לכם את אליה הנביא, באנכי אני מנחם אתכם אנכי אנכי הוא מנחמכם. זה שאמר הכתוב כי האו טרף וירפאנו (כתוב ברמז תקכ"ב). לפי שנאמר אין לה מנחם מכל אוהביה וכל מקום שנאמר אין לה הוה לה לכך נאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם, וכה"א ולחנה אין ילדים (כתוב ברמז ע"ז):
הוא מנחמכם, הוא מנהמכם, רבי מנחמא בשם רבי אבין מאותה נהימה שנהמתם בסיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אנכי אנכי הוא מנחמכם. מי את ותיראי לא את שאמרת לי בים מי כמכה. ותיראי מאנוש ימות למה את מתיראת שמא אין את יודעת מי את, אין את בתו של אברהם יצחק ויעקב בתם של שלשה הררי עולם את ואת מתיראת מן בריה ומן אנוש אנוש שהיום חי ומחר הוא מת, אין את יודעת מה עשיתי לכל אותם שנזדווגו להם, אמרפל שנזדווג לאברהם פלשתים ואבימלך שנזדווגו ליצחק, עשו שנזדווג ליעקב הפלתי אותם בידם, כך כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם. ד"א מאנוש ימות, א"ר יהודה ברר ר"ש למי שהיה ארואה תולעת והיה מתירא ממנו רואה אותה כגחלת ונקראת גומרת לילה א"ל מזו אתה מתירא בלילה היא גחלת ויוקדת יבא הבקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה, אמרו לפניו רבש"ע והרי שעבודם של מלכיות קשה הוא, א"ל מפני שהעוה"ז לילה הוא ושולטים בו יבא הבקר ואתם רואים אותם ואינם אלא תולעת:
ותשכח ה' עושך. בצרת המן הכתוב מדבר שנתייראו לשעה אחת ונתיאשו מן הגאולה, אמר רשב"ג ראויים היו ישראל שלא להגאל מצרת המן אלולא שהסכימו לדעת יעקב אביהם ששמע מפי הדבור הנה אנכי עמך, ונתירא מן עשו ויירא יעקב מאד ויצר לו:
נוטה שמים ויוסד ארץ, אמר לו הקב"ה שכחתם מה שאמרתי לירמיה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו וגו' רואים את השמים במקומם ואתם מתיראים. ותפחד תמיד כל היום פרוזדוגמא שלו פרוסה בחדש הראשון הוא חדש ניסן והיו מתבהלים בלכל יום. מפני חמת המציק זה המן וימלא המן על מרדכי חמה, איש צר ואויב. מפני חמת המציק מהר צועה להפתח וגו', אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו להפתח בשביל שלא ימות ורץ לכל מקום שלא יחסר לחמו ואתם מתיראים ממנו (כתוב לעיל ברמז תמ"ב). אמר רב שיזבי בשם רבי אלעזר בן עזריה קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר מהר צועה להפתח וגו' וכתיב בתריה ואנכי ה' אליהך רוגע הים. רבי חמא בר חנינא אמר יותר מקריעת ים סוף דהא כתיב בתריה רוגע הים, אמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה קשים נקביו של אדם מיום המיתה שנאמר מהר צועה להפתח וגו'. ולא יחסר לחמו ואננכי ה' אלהיך רוגע הים למה סמך יציאת מצרים ללחם, אלא כשם שעשה הקב"ה כמה נסים לגאול את ישראל כך הוא עושה בפרוסה הזו. א"ר שמואל בר נחמני קשה היא הפרנסה מן הגאולה, אתה מוצא הגאולה תלה במלאך המלאך הגואל אותי, אבל כשבא לפרוסה כתיב האלהים הרועה אותי:
ויהמו גליו ה' צבאות שמו, וכי מה ראה הים וברח, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מקלו של משה, ר' נחמיה אמר שם המפורש היה חקוק עליו ה' צבאות שמו ראה וברח: