ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תכא
אם תבעיון בעיו. תנן ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער, מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם דכתיב אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו, ושמואל אמר מבעה זה השן דכתיב איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, מאי משמע כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו איגליין מטמרוהי:
משא בערב. א"ר יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה ובידם שמונים אלף מגיני זהב בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר והלכו להם אצל הישמעאלים אמרו להם בני דודנו אתם השקונו מים אמרו להם אכלו תחלה ואחר כך אתם שותים מים, מה עשו הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו הוציאו להם נודות נפוחות והיה אחד מהם מתירה ונותנה ללתוך פיו והיה הרוח נכנס לתוך מעיו והיה מפרפר ומת, והוא שהנביא מתנבא עליהם משא בערב מטול רב בערביא למה ביער בערב תלינו, אלא ארחות דדנים כן הוא ארחתהון דדודים למעבד כן לבני דודיהון וכי כן עבדית לישמעאל אבוכון לא לקראת צמא התיו מים דכתיב ויפקח אלהים את עיניה וגו' אלא בלחמו קדמו נודד לא מן טבוואתכון אתון לגביכון אלא מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה, על ידי שלא שמרו שמיטה כמד"א והשביעית תשמטנה ונטשתה, ומפני קשת דרוכה על ידי שהיו דורכים גתות בשבת, ומפני כובד מלחמה על ידי שלא נתעסקו במלחמתה של תורה. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים, אלא אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואם לאו הוי כל צמא לכו למים. כי מפני חרבות נדדו. היה רבי ישמעאל אומר שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים, אחת בים ומפני קשת דרוכה, ואחת ביבשה מפני חרב נטושה, ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר מי זה בא מאדון וגו' מדוע אדוום ללבושך וגו'. כי יום נקם בלבי וגו' (במלכים ברמז רס"א):
משא גיא חזיון (כתוב ברמז ר"ג). שנו רבותינו כשחרב בית ראשון מה עשו פרחי כהונה שבאותו דור נתקבצו כתות כתות ומפתחות העזרה והמקדש בידם ועלו לגגו של היכל ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניך הרי מפתחות שלך מסורות לך וזרקום כלפי מעלה, מיד יצאת כמין פסת יד וקבלה מהם, ואף הם קפצו ונפלו לתוך האור ועליהם מקונן ישעיה משא גיא חזיון וגו', ואף הקב"ה מקרקר עליהם כו' שנאמר מקרקרר קיר ושוע אל ההר. משא גיא חזיון. א"ר יוחנן מטול רב בחילתא דנבואתא, גיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה. א"ר יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי הוא. גיא חזיון שהשליכו כל דברי החוזים לארץ. מה לך אפוא כי עליית כלך לגנות. ולאיגרא סלקין להון, א"ר יוחנן אלו גסי הרוח. תשואות מלאה א"ר אלעזר ברבי יעקב הלשון הזה משמש שלש לשונות, צרות, מרגשות, אפלה. צרות שנאמר תשואות נוגש לא ישמע. מרגשות שנאמר תשואות מלאה. אפלה שנאמר אמש שואה ומשואה. עיר הומיה קריה (מרכבתא) [מערבבתא], קריה עליזה, קריה חדיתא. חלליך לא לחללי חרב ומה היו מזי רעב ולחומי רשף. כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו שהיו מתירין יתרי קשתותם ואוסרין אותם בהם. כל נמצאיך אסרו יחדיו מרחוק ברחו. מרחיקים עצמם מלשמוע דברי תורה כמד"א מרחוק ה' נראה לי:
על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי. א"ר שמעון בן אלעזר בשלשה מקומות בקשו מלאכי השרת לומר לפני הקב"ה שירה ולא הניחם ואלו הן. בדור המבול כתיב לא ידון רוחי באדם. בים כתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, ובחורבן בית המקדש כתיב על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי. אל תאספו לנחמני אין כתיב אלא אל תאיצו, אמר הקב"ה למלאכי השרת נחומים הללו שאתם אומרים לפני נאוחצים הם. למה, כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, יום מעורבב הוא יום דבכיה הוא יום דביזה לפני ה' אלהים צבאות. בגיא חזיון בגיא שכל החוזים מתנבאים עליה. מקרקר קיר ושוע אלל ההר שהיו מקרקרין בתיהם ועושין אותם מגינין ומעמידין אותם על שועיה, ועילם נשא אשפה גבא דגירי. ברכב אדם פרשים וקייר ערה מגן ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב, רב אמר כמלא עמקה של גיהנם. והפרשים שות שתו השערה. משתי אזלן משתי שתיין. ויגל את מסך יהודה. גלי דכסי:
ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער, תני רבי שמעון בן יוחאי זיין היה להם לישראל בסיני והיה שם המפורש חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים, כיצד נוטל מהם, רבי אבא אמר מאליו היה נקלף, רבנן אמרין מלאך ירד ומקלפו, ואת בקיעי עיר דוד וגו' ואת בתי ירושלים ספרתם מלמד שהיו נותצים בתיהם ומוסיפין על החומה, ולא כבר עשה חזקיה כן הא כתיב ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את המלוא, אלא חזקיה בה' אלהי ישראל בבטח אבל אתם לא הבטתם אל עושיה: