ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תח
השמן לב העם הזה. אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר השמן לב העם הזה וגו', אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא קודם גזר דין, א"ל ושב ורפא לו כתיב איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, ת"ש יורדי הים באניות וגו' עשה להם סמניות כאכין ורקין שבתורה לומר לך צעקו קודם גזר דין נענו לאחר גזר דין לא נענו, הנך נמי כיחידים דמו. מה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב השמן לב העם הזה וגו', ולבבו יבין ושב ורפא לו, אי הכי לימא רפואה בתר תשובה, לא ס"ד דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירב לסלוח אלמא בתר תשובה סליחה, ומאי חוית דסמכת אהאי קרא סמוך אהאי קרא, כתיב קרא אחרינא הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי, למימרא דרפואה וגאולה בתר סליחה היא אלא הא כתיב ושב ורפא לו, ההיא רפואה לאו דתחלואים היא אלא דסליחה היא:
פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים ובא תלמיד ושאל לי כבן שהוא שואל את אביו אמר לי מה נשתנה ישעיהו מכל הנביאים שנתנבא כל הטובות והננחמות בשיראל, אמרתי לו בני מפני שקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה שננאמר ואשמע את קול ה' אומר וגו', ואמר לך ואמרת לעם הזה וגו', ואומר השמן לב העם הזה וגו', וכי תעלה על דעתך שאין הקב"ה חפץ בתשובתן של ישראל ח"ו, אלא למצוא מהם קורת רוח, (ה) משל למלך שהיה לו בן יחידי במדינה שגר לו שליח בני שחוט שוורים הרבה וצאן ואכול בשר ושתה יין הרבה ותתעצל במלאכה, וכל כך למה כדי שיצא בן המלך למלאכה ויבא אביו וימצא הימנו קורת רוח כו'. א"ל רבי לכמה שנים נתנבא ישעיהו כל אותן הטובות והנחמות, א"ל אילו עשו תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה ועאכ"ו שהיה מחבקן ומנשקן ומגפפן ומושיבן בחיקו לעולם ולעולמי עולמים: