ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תז
ויעף אלי אחד מן השרפים. א"ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותךר ממה שנאמר בגבריאל דאלו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו בגבריאל כתיב והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף, ומאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא, אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתיב התם במיכאל והנה מיכאל אחד מן השרים בא לעזרני, תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים, אליהו בארבע, מלאך המות בחמשה, ובשעת המגפה באחת. ואשמע את קול ה' אומר (כתוב ברמז תמ"ג). מנשה הרג את ישעיהו. אמר רבא מידן דייניה ואראה את ה', משה רבך אמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו ואתה אמרת דרשו ה' בהמצאו, משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא ואתה אמרת והוספתי על ימיך, אמר ישעיהו ידענא ביה דלא מקבל מיני אי אמינא ליה אשוייה מזיד אמר שאיבלע בארזא אתייה לארזא ונסריה, כי מטא להדי פומיה נח נפשיה משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. (ובירושלמי דסנהרין) חמון דמיה נגיד היינו דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה וכי אפשר לבשר ודם למלאת את ירושלים פה לפה מדם נקי, אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה וכתיב בו פה אל פה אדבר בו:
וסר עונך וחטאתך תכופר. אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין ללו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרין וסר עונך וחטאתך תכופר: