ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז רעא


ואתן לך ארץ חמדה. ארץ שחמדו לה גדולי הדור, אברהם אמר לבני חת תנו לי אחוזת קבר, הקב"ה מחבבה לפני יצחק שנארמ גור בארץ הזאת, יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי. נחלת צבי מה הצבי הזה שוחטין אותו ומפשיטין אותו ואין מחזיק הבשר לתוך העור, כך ארץ ישראל איננה מחזקת פירותיה. ד"א מה הצבי הזה (ו) אחת משבע חיות טהורות שנאמר איל וצבי ויחמור וגו' כך ארץ ישראל ארץ שבעהה עממין. ד"א נחלת צבי צבאות גוים ארץ שכל מלכי עולם נתאוו לה שנאמר מלך יריחו אחד מלך עי אחד ואין בין ירויחו לעי אלא שלשת מילין אלא שכל מי שקונה בחוצה לארץ ולא קנה בארץ ישראל לא היה נקרא מלך. אמר רב חסדא מה הצבי קל ברגליו מכל החיות כך ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה, אי מה הצבי הזה אינו רך ואין בשרו שמן אף ארץ ישראל אינה רכה ואין פירותיה שמנים, ת"ל זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש:

אכן בגדה אשה מרעה. א"ר יודא בר סימון ולואי כאשה בוגדת, האשה הזאת שיש לה רע בזמן שמאכילה ומשקה היא אוהבת אותו כיון שנתמעטה ידו היא מנחת אותו והולכת לה, אני לא עשיתי להם כך, המן היה יורד לכם והבאר עולה לכם חסרתי לכם דבר שבגדתם בי:

דרכך ומעלליך עשו אלה לך. ר' אבהו אמר אימתי הוא שבחו של מלך להזקק ללגיונותיו במדבר או בישוב לא בישוב, במדבר כתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והכא כתיב עוללים שאלו לחם. במדבר כתיב הן הכה צור ויזובו מים וכאן כתיב דבק לשון יונק אל חכו בצמא. במדבר כתיב פרש ענן למסך וכאן כתיב צפד עורם על עצמם, מי גרם לך ומי עשה לך דרכך ומעלליך עשו אלה לך, אורחותיך בישתא ועובדך מרידתא. זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך, זה סנהדרי גדולה שהיתה לבם של ישראל שנאמר לבי לחוקקי ישראל וכיון שהיו מכעיסים אותי לית לבי לחוקקי ישראל. ד"א כי נגע עד לבך זה בית המקדש שנאמר והיו עיני ולבי שם. ד"א כי נגע עד לבך זה הקב"ה, אמר ר' חייא היכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל מן הדין קריא צור לבבי וחלקי אלהים לעולם: