ילקוט שמעוני/חבקוק/רמז תקסג
תפלתה לחבקוק הנביא. רבנן ור' יהודה ור' סימון, רבנן אמרי ארבעה הם שסדרו תפלה וקנטרו דברים כלפי מעלה. ירמיה ואתפלל אל ה' אחרי תתי את ספר המקנה, מה כתיב למעלה הנה הסוללות באו העיר. חבקוק סדר תפלה תפלה לחבקוק הנביא, מה כתיב למעלה למה תראני און ועמל תביט שראה חנניה מישאל ועזריה נכנסין לתוך כבשן האש ונמלטין, וראה את ר' חנניה בן תרדיון וחבריו נשרפין באור, כיון שראה כן קרא תגר אמר לפניו רבש"ע אלו צדיקים ואלו צדיקים, אלו טהורים ואלו טהורים, אלו נשרפין ואלו נצולין, על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, אלא נבוכדנאצר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור, ונבוכדנאצר ממליך לצדקיה ומלביש לדניאל ארגוונא, אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור, והוא מלביש את מרדכי, פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור, ופרעה ממליך את יוסף, כי רשע מכתיב ראת הצדיק על כן יצא משפט מעוקל, נגלה עליו הקב"ה אמר ליה אחרי אתה קורא תגר לא כן כתיב אל אמונה ואין עול, באותה שעה אמר בשגגה אמרתי תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. דוד דכתיב תפלה לדוד שמעה ה' צדק מה כתיב למעלה מן הענין ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט. משה דכתיב ואתפלל אל ה' מהו אומר למה ה' יחרה אפך בעמך. רבי יהודה בר רבי סימון אמר מתוך תפלתם שם קנטורן, ירמיה אמר ואתפלל אל ה' ומהו אומר צדיק אתה ה' כי אריב אליך שאני היום ומחר אינני ואני אריב עמך וכל כך למה (ד) למה שאתה צדיק. חבקוק תפלה לחבקוק הנביא מהו אומר ה' שמעתי שמעך יראתי. דוד תפלה לדוד שמעה ה' צדק מהו אומר ממתים ידך ה'. משה ואתפלל אל ה' מהו אומר אל תשחת עמך ונחלתך. דוד אמר למנצח אל תשחת וגו':
ה' שמעתי שמעך יראתי. אמר רבי אלעזר ברבי ברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק שני תלמידי חכמים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה שנאמר בקרב שנים חייהו אל תקרי בקרב שנים אלא בקירוב שנים. ברוגז רחם תזכור דכתיב ויזכור אלהים את נח. ה' שמעתי שמעך יראתי. אברהם עשה רצונך ונתת לו בן למאה שנים, אחאב עו"א והוליד שבעים בנים, שרה עשתה רצונך נתת לה בן לתשעים שנה, אזבל בת כומרים הולידה שבעים בנים דכתיב ולאחאב שבעים בנים בשומרון, וכשם שהיו לו בשומרון כך היו לו ביזרעאל, וכל אחד ואחד מהם היו לו ב' פלטין אחד של קיץ ואחד של חורף הה"ד והכיתי בית הקיץ על בית החורף:
ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו. אמר רבא למה הצדיקים דומים לפני השכינה כנר בפני האבוקה, ואמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המוצכר:
קרנים מידו לו, עשר קרנות הם קרנה של תורה קרנים מידו לו וכו' (בשמואל ברמז פ"א):
עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים. א"ר אבהו מה ראה ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתיר ממונם. רב מתנה אמר ראה שבע מצות שקבלום עליהם בני נח ולא קיימוום עמד והגלה אותם מעל אדמתם, מאי ממע דהאי ויתר לינא דאגלויי הוא דכתיב לנתר בהן על הארץ ומתרגמינן לקפצא בהון על ארעא, רב יוסף אמר מה ראה ראה בע מצות קבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתירם להם, איתגורי אתגור אם כן מצינו חוטא נכר, אמר מר בריה דרבינא אפילו מקיימים אותם אין מקבלין עליהם שכר כמי מצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהם, על כל התורה על אחת כמה וכמה, למלך שמנה לו שני אפוטאופין אחד ממונה על אוצר של תבן ואחד ממונה על אוצר של כסף וזהב כו', היה מתרעם אותו שממונה על התבן שלא מנהו על כסף וזהב, א"ל ריקה אם על אוצר של תבן נחשדת על אוצר של כסף וזהב, א"ל ריקה אם על אוצר של תבן נחשדת על אוצר של כסף וזהב היאך יאמינו אותך. ד"א עמד וימודד ארץ א"ר שמעון בן יוחאי מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל, ומדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שהיה ראוי לקבל את התורה אלא דור המדבר, מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה, מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שיבנה בית המקדש בה אלא ירושלים, מדד בכל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו תורה אלא הר סינים, מדד הקב"ה בכל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל שנאמר עמד וימודד ארץ ראה וימודד ארץ ראה ויתר גוים, דמן התיר לא תחיה כל נשמה, וממונם התיר ואכלת את שלל אויביך. עולא בשם רבי שמעון בן יוחאי אומר משל לאחד שיצא לגורן וכלבו וחמורו עמו הטעין למורו חמש סאין ולכלבו שתי סאין והיה הכלב מלחית העביר ממנו שתיהן ונתנן על החמור, כך אפילו שבע מצות שנצטוו בני נח כיון שלא יכלו לעמוד בהם עמד ופרקם ונתנם על ישראל. דבר אחר עמד וימודד ארץ. בקש הקב"ה להחזיר את כל העולם למדידת מימיו שנאמר מי מדד בשעלו מים, וכשקבלו ישראל את התורה שקט העולם שנאמר ארץ יראה ושקטה. ראה ויתר גוים, א"ר אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן דמם התיר שנאמר לנתר בהן על הארץ, ר' הונא דצפורי אמר התיר זונאות שלהם שנאמר מוסר מלכים פתח, ר' תנחומא בר חגילאי אמר התיר להם את האסורין שקצים ורמשים, משל למה הדבר דומה לרופא שעלה לבקר את החולה ורא הו בסכנה ואמר להם תנו לו כל מה שהוא מבקש לאכול, עלה לבקר את אחר והיה בו לחיים אמר להם כך וכך יאכל וכך וכך לא יאכל, אמרו לו לזה אמרת יאכל כל מה שהוא מבקש ולזה אמרת זה יאכל וזה לא יאכל, א"ל לזה שאמרתי שיאכל כל שהוא מבקש שאין בו לחיים, ולזה שאמרתי זה יאכל וזה לא יאכל שיש בו לחיים ישמור עצמו, כך אמר הקב"ה להם התרתי את האסורין שאין בהם ליחיים והיו עמים משרפות סיד. אבל ישראל (שיש בהם) [שהם] לחיים שנאמר חיים כלכם היום לכן הזהרתי אתכם זאת החיה אשר תאכלו:
הליכות עולם לו. תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הלירכות אלא הלכות:
כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. א"ר יודן משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס. ר' הונא בשם ר' אמי אמר למה מכנים שמו של הקב"ה וקוראים אותו מקום שהוא מקום עולמו, ר' יוסי בן חלפתא אומר אין אנו יודעים אם הקב"ה מקומו של עולם ואם עולמו מקומו, מן מה דכתיבאותו מקום שהוא מקום עולמו, ר' יוסי בן חלפתא אומר אין אנו יודעים אם הקב"ה מקומו של עולם ואם עולמו מקומו, מן מה דכתיב הנה מקום אתי הוי הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, א"ר יצחק כתיב מעונה אלהי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו, מן מה דכתיב ה' מעון אתה הוי הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו של הקב"ה: