ילקוט שמעוני/חבקוק/רמז תקסב
דבר אחר איום ונורא הוא זה פרעה שהיה קוזמוקטור שנאמר מושל עמים ויפתחהו. ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שגדל בתוך ביתו שנאמר ויהי לו לבן ועמד והביא עליו עשר מכות. דבר אחר איום ונורא הוא זה אדום שנאמר דחילא ואימתני. ממנו משפטו ושאתו יצא זה עובדיה שהיה גר אדומי ומתנבא עליו כה אמר ה' אליהם לאדום. דבר אחר איום ונורא הוא זה סנחריב שנאמר ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור. ממנו משפטו ושאתו יצא אלו בניו שנמאר ויהי הוא משתחוה בית נסרוך וגו'. דבר אחר איום ונורא הוא זה חירם מלך צור שנאמר אמור לנגיד מלך צור. ממנו משפטו ושאתו יצא זה נבוכדנאצר. אמר ר' סימון אגדה הוא חירם מלך צור בעל אמו של נבוכדנאצר. אמר ר' סימון אגדה הוא חירם מלך צור בעל אמרו של נבוכדנאצר היה ועמד עליו והרגו שנאמר ואוציא אש מתוכך היא אכלתך. דבר אחר איום ונורא הוא זה נבוכדנאצר דכתיב ביה ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה. ממנו משפטו ושאתו יצא זה אויל מרודך. אמרו רבותינו כשנטרד נבוכדנאצר דכתיב ומן אנשא לך טרדין כל אותו זמן היה אויל מרודך מלך תחתיו כשחזר חבשו בבית כלא, כשמת נבוכדנאצר בקשו להמליך אויל מרודך ולא קבל אמר להם בראשונה שמעתי לכם ונחבשתי שמא חי הוא ויעמוד עלי ויהרגני עמדו עליו וגררוהו מקברו וראה שמת והמליכוהו שנאמר ואתה השלכת מקברך וגו', א"ר אלעזר ולא עוד אלא שכל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב, לקיים מה שנאמר לבוש הרוגים מטועני חרב. דבר אחר איום ונורא הוא זה האדם ששולט בכל מה שברא הקב"ה דכתיב תמשילהו במעשי ידיך. ממנו משפטו ושאתו יצא בשעה שהוא חוטא הקב"ה מביא עליו יסורין מגופו, מלך בשר ודם כשהוא רודה עבדיו הוא מביא מגלבים וכבלים ורודה אותם, אבל הקב"ה אינו כן כשמבקש לרדות את האדם מגופו של אדם רודה אותו ומיסרו שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו. הלא אתה מקדש ה' אלהי קדושי לא נמות (כתוב בשמואל ברמז צ"ט):
למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. אמר רב הונא צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע. ותעשה אדם כדגי הים. אמר רבי יהודה אמר שמואל למה נמשלו אדם לדגים שבים לומר לך מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה מיד מתים אף בני אדם יכון שפורשין מן התורה מיד מיתים. דבר אחר מה דגים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים אף בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים. איבעית אימא בעוה"ז כדרבי חנינא דאמר הכל בידיי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. איבעית אימא לעוה"ב כדר' שמעון בן לוי דאמר אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ורשעים נדונין בה וצדיקים מתרפאין בה. דבר אחר מה דגים שבים כל הגדול מחברו בולע חברו, היינו דתנן ר' חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:
על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו. עו"א כשהובה באה עליהם הם מכבדים את אלהיהם שנאמר על כן יזבח לחרמו, וכשהפורעניות באה עליהם הם מקללים את אלהיהם שנאמר והיה כי ירעב והתקצף וגו', אבל אתם אם הבאתי עליכם הטובה תנו הודיה, הבאתי את היסורין תנו הודיה, וכן דוד הוא אומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, מה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך וגו', מה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי, אנשי דור המבול שהיו כעורים בטובה כשבאת עליהם הפורענות היו מקבלים אותם בעל כרחם, ואנו שאנו נאים בטובה לא נהא נאים בפורענות, זהו שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי:
על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו מצור שצר לו צורה ואמר איני זז מכאן עד שתענני שנאמר ואצפה, אמר הקב"ה (א) כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי, התחיל צווח עד אנה ה' שועתי ולא תשמע וגו' למה תראני און ועמל תביט, אמר לו הקב"ה הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה, בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה (ב) לך כתוב אל"ף בלוח ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ, וען הוא אומר ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות, אמר לו הקב"ה כשאמרתי להם בגלות ראשונה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה לא היו מאמינים אלא אומרים בנו בתים ושבו, וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר כורש מלך פרס וגו', אף עכשו כשיגיע הקץ אני גואלם, וכה"א כי יום נקם בלבי, כששמע חבקוק נפל על פניו אמר לפניו רבש"ע אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות:
כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב. תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום, לא כרבותינו שהיו אומרים עד עדן עדנין ופגל עדן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ, אלא מלכות ראשונה שבעים שנה, שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי ויפח לקץ ולא יכזב, אמר ר' שמאל בר נחמני תיפח רוחן של מחשבי קצין שהם אורמים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו, ושמא תאמר אנו מחכים והוא אינו מחכה, תלמו לומר ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלהי משפט ה'. וכי מאחר שהוא מחכה ואנו מחכים מי מעכב, מדת הדין מעכבת. וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין, כדי לקבל שכר שנאמר אשרי כל חוכי לו:
הנה עופלה לא ישרה נפשו בו. זה נבוכדנאצר, כיצד המליך אותו הקב"ה על כל העולם ולא היה שמח בחלקו ולא ישרה נפשו בו (ג) והיה מביט בעצמו ואמר אני מלך:
ואף כי היין בוגד. אמר רבי יוסף חמרא מזליה דמריה גרים שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה, אמר רבי יוסף שמע מינה האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתיה לא מתקבל שנאמר גבר יהיר ולא ינוה בנוה שלו. אמר רב יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם ואינו תלמיד חכם אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא גבר יהיר ולא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך:
שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנאצר, שתה גם אתה והערל זה צדקיה, ויש אומרים דכולי קרא בנבכדנאצר, ועוד צדקיה מאי הוה ליה למעבד. א"ר יהודה אמר רב בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק נמשכה ערלתו:
הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם. דרש ריש לקיש האי מאן דמוקי דיינא דלא גמיר, אעליו הכתוב אומר הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה, ועתיד הקב"ה ליפראע ממעמידו שנאמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. ה' בהיכל קדשו א"ר שמואל בר נחמני עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה בהיכל (כתוב בספר מלכים ברמז ק"פ וברמז קצ"ח):