ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרנז
מאשי ה' חק עולם. שני סדרין מעכבין זה את זה. כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג שהן באות שתים עשרה דברי רבי יהודה. ר"מ אומר כולן באות י"ב חוץ מחלות תודה והניזירות שהן באות עשר עשר. לחם הפנים בהדיא כתיב ביה, חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. שאר מנחות דבאות עשר עשר מנלן, גמר מלחמי תודה מה להלן עשר אף כאן עשר. ולילף מלחם הפנים מה להלן י"ב אף כאן י"ב, מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן יחיד שמתנדב שמן נפסל שלא בשבת ושלא בטומאה, אדרבה מלחם הפנים הוה ליה למילף וכו' שכן עשרון כלי הקדש ולבונה מצה ועצם הגשה ואישים והני נפישן. הדיוט עדיף ליה. רבי מאיר אומר כולן באות י"ב [מאי קסבר] אי סבירא ליה דבר הלמד מבגזרה שוה חוזר ומלמד בבנין אב יליף מחביתי כהן דנפישן. ואי סבירא ליה דדבר הלמד בגזרה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב יליף מלחם הפנים קודש מקודש עדיף ליה. חוץ מלחמי תודה ונזירות לחמי תודה דבהדיא כתיב בהן, נזירות דאמר מר שלמים לרבות שלמי נזיר:
ויצא בן אשה ישראלית. כתיב גם במדעך מלך אל תקלל, מלכו של עולם אל תקלל. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר עשירו של עולם. כי עוף השמים יוליך את הקול ר' לוי אומר יש קול יוצא לטובה ויש קול יוצא לרעה. יש קול יוצא לטובה וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אליו. מהו היטיבו אשר דברו, רבי חייא בר אבא ובר קפרא חד אמר הטבה כהטבת נרות וחד אמר כהטבת קטורת. יש קול יוצא לרעה וישמע ה' את קול דבריהם ויקצוף. אמר הקדוש ברוך הוא לכם הוא קצפון ולי אין קצפון. אשר נשבעתי באפי נשבעתי באפי וחוזר אני בי. אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אין באין אבל באין אל מנוחה אחרת. ובעל כנפים יגיד דבר. אמר רבי אבין בשעה שהאדם ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה אומרת לנפש והנפש אומרת למלאך והמלאך אומר לכרוב והכרוב אומר לבעל הכנפים ובעל הכנפים יגיד דבר לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר גם במדעך זה משה וכו', כי עוף השמים יוליך את הקול שטס כעוף ועולה לשמים. ובעל כנפים שהוגד לו מסיני הוצא את המקלל. ויצא בן אשה ישראלית רבי לוי אמר יצא מעולמו כדבר אחר ויצא איש הבינים. רבי ברכיה אמר מפרשה של מעלה יצא, דכתיב ולקחת סלת דרכו של מלך לאכול פת חמה שמא צוננת כההיא דתמן תנינן לחם הפינים לא פחות מתשעה ולא יותר מאחד עשר וכו', תני רבי חייא (ממנו יצא) [מפרשת] יוחסין יצא שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמר להן מבנות דן אני אמרו לו הכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם וכו' נכנס לבית דינו שלמשה ויצא מחוייב עמד וגדף. והוא בן איש מצרי אף על פי שלא היו ממזרין באותה שעה זה היה ממזר (כתוב בפסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש). דבר אחר ויצא בן אשה ישראלית הדא הוא דכתיב גן נעול אחותי כלה וגו'. אמר ר' פנחס גן נעול אלו הבתולות, גלנעול אלו הבעולות, מעין חתום אלו הזכרים, שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, ונגדרו כל הנשים בזכותה, יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל האנשים כולם בזכותו, אמר רבי חייא בר אבא כדאי הוא גדר ערוה שיגאלו ישראל בזכותו ממצרים שנאמר שלחיך פרדס רמונים שלוחיך כמה דאת אמר ויהי בשלח פרעה. רבי הונא בשם בר קפרא בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים על ידי שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ועל ידי שלא אמרו לשון הרע ועל ידי שלא היה בהן פרוץ ערוה. לא שינו את שמם ראובן ושמעון נחתין וראובן ושמעון סלקין. על ידי שלא שינו את לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. ועל ידי שלא אמרו לשון הרע שנאמר דבר נא באזני העם. אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלם כל שנים עשר חדש ולא נמצא אחד מהן שגילה את הסוד, ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חברו. ועל ידי שלא היה בהן פרוץ ערוה תדע לך שהוא כן אחת היתה ופירסמה הכתוב. ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. שלומית רבי לוי אמר דהות פטפטה שלם עולך שלם עליכון. בת דברי ר' יצחק אמר שהביאה דבר על בנה. למטה דן גנאי לו גנאי לאמו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שיצא ממנו (כתוב ברמז ש"צ וברמז תי"א). ויצא בן אשה ישראלית, רבי יוסי אומר המצריים היו טמאים ומטמאים, אמרו ביריה בן בנו של דן נשא אשה משבטו שלומית בת דברי למטה דן באותו הלילה באו עליו נוגשי פרעה והרגוהו ובאו על אשתו והרת והולד הולך אחר הזרע אם מתוק מתוק ואם מר מר והתחיל מחרף ומגדף שנאמר ויקב בן האשה. מאין יצא מבית דינו של משה שבא ליטע אוהלו בתוך מחנה דן אמרו לו מה טיבך שאת נוטע אהלך בתוך בני דן אמר להן במנות דן אנכי אמרו לו הכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם. נכנס לבית דינו שלמשה ויצא חייב ועמד וגידף. והוא בן איש מצרי אף על פי שלא היו ממזרין באותה שעה הוא היה ממזר. בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר. וינצו במחנה על עסקי המחנה, בן הישראלית ואיש הישראלי זה שכנגדו: