ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרנו
רבי אמי שאל את רבי שמואל בר נחמן בשביל ששמעת עליך שאתה בעל אגדה מהו דכתיב צדקתך אלהים עד מרום. א"ל כשם שהתחתונים צריכין צדקה אלו מאלו כך העליונים צריכין צדקה אלו מאלו הדא הוא דכתיב ויאמר אל האיש לבוש הבדים וגו'. אשר עשית גדולות אלו שני מאורות הגדולים שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. אלהים מי כמוך [מי כמוך] בעליונים, מי כמוך בתחתונים, מי כמוך שאתה כובש על מדת הדין ואתה מאיר לעליונים ולתחתונים ולכל באי עולם ואתה מתאוה לאורן של ישראל הדא הוא דכתיב לו את בני ישראל ויקחו אליך. רבי יצחק פתח צרופה אמרתך מאוד כצורף הזה שמכנסי את הזהב לכור שנים ושלשה פעמים עד שהיא מזקקו כך פרשה זו נאמרה ונשנית ונשתלשת, והרי דברים קל וחומר ומה פרשה קטנה של תורה נאמרה ונשנית ונשתלשת שאר פרשיותיה על אחת כמה וכמה הדא הוא דכתיב צו את בני ישראל. דבר אחר צו את בני ישראל הדא הוא דכתיב תקרא ואנכי אענך. כמא דאת אימא אז תקרא וה' יענה, למעשה ידך תכסוף תתחמד כמה דאת אמר כי נכסוף נכספתה. אמר איוב לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך למעשה ידך תכסוף תשגיח למעשה ידיך, הוי צו את בני ישראל. בר קפרא פתח כי אתה תאיר נרי, אמר הקדוש ברוך הוא לאדם נרך בידי, ונרי בידך, נרך בידי שנאמר נרה' נשמת אדם, נרי בידך להעלות נר תמיד, אמר הקדוש ברוך הוא אתה הארת נרי ואני מאיר נרך. מזכות יערוך אותו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד אנו נצולין (מן מסדרתם) מאותה שכתוב בה כי ערוך מאתול תפתה. בזכות להעלות נר תמיד אנו זוכין להקביל נרו של מלך המשיח מה טעם שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. סלת ואפית העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה, ושתי הלחם בשתים עשרה, עשרה, ולחם הפנים באחת עשרה. ר"ש אומר לא היה לו קצבה אלא סלת מנופה כל צרכה. סולת ואפית מלמד שניקחה סולת, ומנין שאפילו חטין, תלמוד לומר ולקחת. יכול אף שאר מנחות כן, תלמוד לומר אותה מפני החסכון מאי החסכון התורה חסה על ממונן של ישראל. שתי הלחם נלושות אחת אחת ונאפות אחת אחת. לחם הפנים נלושות אחת אחת ונאפות שתים שתים. מנא ה"מ דתנו רבנן יהי ההחלה האחת מלמד שנילושות אחת אחתוכו'. מנין שאפייתן שתים שתים תלמוד לומר ושמת אותם, יכול שאף שתי הלחם כך תלמוד לומר אותם. האי אותם [הא] אפיקתיה, אם כן לימא קרא ושמתם מאי ושמת אותם ש"מ תרתי. תנו רבנן ושמת אותם בדפוס. שלשה דפוסין היו, נותנה בדפוס ועדין הוא בצק. וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה לדפוס כדי שלא תתקלקל. ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחה. אלו נאמר שתים עשרה ולא נאמר שש חייתי אומר אחת של ארבע ואחת של שמונה לכך נאמר שש, ואלו נאמר שתים מערכות שש המערכת ולא נאמר שתים עשרה הייתי אומר שלש של שש שש לכך נאמר שתים עשרה. ואלו נאמר שתים עשרה יכול ארבע ארבע, תלמוד לומר שתים מערכות שש המערכת. הא שיאמרו שלש מקראות אלו לא למדנו. הא כיצד נותן שתי מערכות של שש שש ואם נתן אחת של ארבע ואחת של שמונה לא יצא. שתים של שבע. רבי אומר רואין את העליונות כאלו אינם. והא בעינן על. רבי לטעמיה דאמר על בסמוך, דתניא ונתת על המערכת וכו'. על השלחן הטהור תנן התם משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה כיצד מטבילין כל הכלים שהיו במקדש ואומר להם הזהרו שלא תגעו בשלחן. תנא הזהרו שמא תגעו בשלחן ובמנורה. ותנא דידן אמאי לא תני מנורה. בשלחן כתיב ביה תמיד במנורה לא כתיב בה תמיד. ואידך כיון דכתיב ואת המנורה נכח השלחן כמאן דכתיב בה תמיד דמי. ואידך, ההוא מיבעי ליה לקבוע לו מקום, ותיפוק ליה דהוי כלי הנעשה (לטלטל ולצאת)[לנחת] ואין מקבל טומאה דאיתקש לשק מה שק מיטלטל מלא וריקןוכו', האי נמי מיטלטל מלא וריקן דאמר ר"ל מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא והלא כלי העשוי לנחת הוא אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין להם לעולי רגלים ואומר להם ראו חבתכם לפני המקום שסילוקו שוה כסידורו, דאמר ר' יהושע בן לוי נס גדול (היה) [נעשה] בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר לחם חם ביום הלקחו. ונתתנה על המערכת על בסמוך (כתוב למעלה ברמז תרמ"ד). מאת בני ישראל ברית עולם (כתוב למעלה ברמז תנ"ד). על השלחן הטהור על טהרו של שלחן שלא יהו סניפין מגביהין הלחם מעל גבי השלחן. ארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהן שנים לסדר הזה ושנים לסדר כ"ח קנים כחצי קנה חלול י"ד לסדר הזה וי"ד לסדר הזה:
ונתת על המערכת. יכול מערכה אחת נאמרה כאן מערכת ולמעלה נאמרה מערכת מה מערכת האמורה למעלה תופס מערכות אף מערכות האמורה כאן תופס שתי מערכות לבונה זכה שתהא ברורה. והיתה ללחם לאזכרה חובה ללחם והיתר ללחם מלמד שמעכבת ופוסלת ומפלגת את הלחם, והיתה ללחם אינה על גבי הלחם אלא נותנה לבזיכין שיש להןשולים ונותנן על גבי (הלחם) [השלחן] כדי שלא יבצעו את הלחם. לאזכרה, רבי שמעון אומר נאמרה כאן אזכרה ונאמרה להלן אזכרה מה אזכרה האמורה להלן מלא קומצו אף כאן מלא קומצו מלמד שטעונה שני קומצין מלא קומץ לסדר הזה ומלא קומץ לסדר הזה. ביום השבת ביום השבת עורך חדשה ובשבת מקטיר ישנה. יערכנו אין עורך את הקנים עמו בשבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן. כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית חוץ מן הארון. ואחר שבת נכנס וסודרן שלשה תחת כל חלה וחלה שנים תחת העליונה (ואף על פי) [לפי] שאין עליה משאוי. מאת בני ישראל מרצון ישראל. ברית עולם ממי שהברית שלו. והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש מלמד שאכילתה במקום קדוש. אין לי אלא אכילתה במקום קדוש מנין אף לישתה ועריכתה במקום קדוש, תלמוד לומר כי קדש קדשים. יכול אף שתי הלחם שתהא לישתן ועריכתן במקום קדוש, תלמוד לומר קדש קדשים. רבי יהודה אומר כל מעשיהם בקדש, רבי שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. הוא שאם נפרסה אחת מהן כולן פסולות. לו יכול לו לבדו, תלמוד לומר ולבניו. יכול לבניו ולא לו, תלמוד לומר לו ולבניו. הא כיצד לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כהנים גדולים אוכלין שלא במחלוקת. מאשי ה' אין להם אלא אחר מתן האישים. חק עולם לבית העולמים. ההוא קיסר דהוה סגי ליהודאי אמר להו לחשיבי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או ינחנה ויצטער א"ל יקטענה ויחיה. א"ל קטיעא בר שלום חדא דלא מצית מכלת להן לכולן דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אלימא דבדרתינהו בארבע רוחות השמים לימא בארבע אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוח כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ועוד קרו לך מלכות קטיעא. א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שרו ליה לקמוניא חלילא, כד נקטי ליה ואזיל א"ל הוא מטרוניתא ווי לה לאלפא דאזלא בלא מכסא נפל על רישא דערלתיה וקטעה בשניה אמר מיכסאי חלפית ועברית. כי שדו ליה אמרכל נכסי לרבי עקיבא וחבריו יצא רבי עקיבא ודרש והיתה לאהרן ולבניו מחצה לו מחצה לבניו. יצתה בת קול ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים: