ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרמו
מנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל הראש השנה מנין תלמוד לומר והעברת שופר תרועה בחדש השביעי' מה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהו כל תרועות כל חדש שביעי כזה מה זה בשופר אף זה בשופר מנין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת שופר תרועה ומנין שפשיטה לאחריה, תלמוד לומר תעבירו שופר בכל ארצכם אין לי אלא ביובל ברש השנה מנין. תלמוד לומר והעברת בחודש השביעי שיהו כל תקיעות של חודש כזה ומנין שהם שלש של שלש תלמוד לומר והעברת שופר תרועה זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן את של זה בזה ושל זה בזה תלמוד לומר שביעי לגזרה שוה, הא כיצד שלש שהם תשע. שעיר תקיעה כתרועה ושעור תרועה כשלשה שברים והא תנא מעיקרא מייתי לה בהיקשא והשתא מייתי לה בגזרה שוה הכי קאמר אי לאו גזרה שוה הוה מייתי לה בהיקשא השתא דאתא בגזרה שוה היקשא לא צריך. והאי תנא מייתי לה בגזרה שוה ממדבר דכתיב ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה. או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת היא כשהוא אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הא תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה ומנין שפשוטה לפניה. תלמוד לומר ותקעתם תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה. תלמוד לומר תרועה יתקעו. רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אינו צריך הרי הוא אומר ותקעתם תרועה שנית מה תלמוד לומר שנית זה בנין אב כלמקום שנאמר תרועה תהא תקיעה שניה לה. ואין לי אלא במדבר בראש השנה מנין. תלמוד לומר תרועה תרועה לגזרה שוה מה כאן פשוטה לאחריה אף להלן פוטה לאחריה ושלש תרועות נאמר בראש השנה שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם שתי תקיעות לכל אחת ואחת. נמצינו למדין ראש השנה שש תקיעות ושלש תרועות שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה מדברי תורה. יום תרועה לתלמודו הוא בא. רבי שמואל בר נחמן אמר אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה מדברי תורה והעברת שופר תרועה ויום תרועה לתלמודו הוא בא. מאי לתלמודו הוא בא מיבעי ליה ביום ולא בלילה. ואידך ביום ולא בלילה מנא ליה, נפקא ליה מביום הכפורים. וליגמר נמי פשוטא לפניה ולאחריה והעברת תעבירו לא משמע ליה. והעברת מיבעי ליה לכדרב מתנה דרך העברתו תעבירו אמר רחמנא תעבירו ביד, ואידך דרב מתנה מדשני קרא בדבוריה תעבירו ביד לא מצית אמרת דיליף העברה העברה ממשה דכתיב ויצו משה ויעבירו קול מה להלן בבקול אף כאן בקול. והיא תנא דמייתי ממדבר אי מה להלן בחצוצרות אף כאן בחצוצרות, תלמוד לומר תקעו בחדש שופר וגו' אי זהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וקאמר דחמנא בשופר. כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה לא קשיא כאן ביום טוב שחל להיות בשבת כאן ביום טוב שחל להיות אחר השבת. אמר רבא אי מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן. ועוד הא לאו מלאכה היא למאי איצטריך קרא למעוטי והא תנא דבי רבי ישמעאל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא מדאורייתא מישרי שרי ורבנן הוא דגזרי בהו. דאמר רבה הכל חייבים בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר וגזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמד ויעבירנו ד' אמות בראש השנה והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה: