ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרלב
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא מום באדם מום בבכור מום בקדשים, צריכא. דאי כתב רחנא מום באדם שכן נתרבה במצות. אדם מבכור בהמה לא אתי שכן הוא עצמו קרב לגבי מזבח. קדשים מבכור לא אתי שכן קדושתו מרחם. אדם מקדשים לא אתי שכן הן עצמן קרבין. בכור מקדשים לא אתי שכן קדושה מרובה. חדא מחדא לא אתי תיתי חדא מתרתי, מהי תיתי לא ליכתוב רחמנא באדם ותיתי מהנך מה להנך שכן קרבין על גבי המזבח. בבכור ותיתי מהנך מה להנך שכן קדושתן מרובה ונהוגין בפשוטין. בקדשים ותיתי מהנך מה להנך שכן קדושתן מאליהן הילכך צריכי. או מוחו אשר אין לו ביצים. או אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה. רבי שימעאל אומר שמרוחו אשכיו. רבי עקיבא אומר שהרוח באשכיו. ר' חנינא בן אנטיגונס אומר שמראיו חשוכין. קשיא ליה לרבי ישמעאל הא חסר אשך מיבעי ליה, תני שנמרחו אשכיו. קשיא ליה לרבי עקיבא האי ממורח אשך מיבעי ליה, תני שהרוח באשכיו. קשיא ליה לר' חנינא בן אנטיגונוס האי רוח אשך מיבעי ליה, תני שמראיו והשכין. קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין. אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות שאר המומין תלמוד לומר מום מום ריבה. מנין הכושי והניחור לווקן כיפח ננם החרש והשוטה והשכור ובעל נגעים טהורים תלמוד לומר איש איש. והלא דין הוא ומה אם בהמה שפסל בה אתו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן ושנעבדה בה עבירה הכשיר בה כושי וגיחור וכו', אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן ושנעבדה בה עבירה אינו דין שנכשיר בו הכושי וגיחור לווקן וכיפח וננס וחרש ושוטה והשכור ובעל נגעים טהורין תלמוד לומר איש איש ריבה. אשר בו מום פרט לאותו ואת בנו ולטרפה וליוצא דופן ולשנעבדה בו עבירה, והלא דין הוא ומה אם בהמה שהכשרי בה כושי גיחור לונקן כיפח ננס חרש שוטה שכור ובעל נגעים טהורים:
פסול בה אותו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן ושנעברה בו עבירה אדם שפסלבו כושי וגיחור לווקן כיפח נגס וחרש שוטה ושכור ובעל נגעים טהורים אינו דין שנפסול בו אותו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן ולשנעבדה בו עבירה:
מום בו פרט להלך מומו והלא דין הוא ומה אם בהמה שפסל בה אותו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן ושנעבדה בו עבירה אם הלך מומה כשרה אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו טרפה ויוצא דופן ושנעבדה בו עבירה אם הלך מומו לא יהא כשר. לא אם אמרת בבהמה שהכשריר בה כושי גיחור לווקר כיפח ננס והשכור ובעל נגעים טהורים תאמר באדם שפסל בו את כל אלו הואיל ופבל בו את כל אלו אם הלך מומו לא יהא כשר. תלמוד לומר מום בו פרט לשהלך מומו. תנן שפתו העליונה עודפת על התחתונה או שהתחתונה עודפת על העליונה דרי זה מום גבי אדם דכתיב מזרע אהרן ששוה בזרעו של אהרן אבל בבהמה לא. לא קשיא הא דאית בה עשם הא דלית בה עצם. יתר עליהן האדם הכילון והלפתן וכו' מנהני מילי אמר רבא אמר ר' יוחנן דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן. מאי איכא בין מומין לשאינה שוה בזרעו של אהרן. איכא בינייהו אחולי עבודה מומא מחיל עבודה דכתיב ביה מום בו ולא יחלל שאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחיל עבודה. מאי איכא בין שאינו שוה בזרעו של אהרן ומשום מראית העין איכא בינייהו עשה. לחם אלהיו (כתוב ברמז תקי"ח):
ומן הקדשים יאכל אף במחלוקת, והלא דין הוא ומה אם טבול יום ומחוסר כפורים שהן כשרין לעבודה למהר אינן אוכלין במחלוקת בעל מום שאין כשר לעבודה למחר אינו דין שלא יאכל במחלוקת תלמוד לומר יאכל במחלוקת. ויאמר למזבח ואין צריך לפרוכת למה נאמר לפרוכת, שאם נאמר למזבח ולא נאמר לפרוכת הייתיאומר מן המזבח שכשר לכל עבודה יהא אסור מן הפרוכת שאין כשר לכל עבודה לא יהא אסור צריך לומר לפרוכת. אלו נאמר לפרוכת ולא נאמר למזבח הייתי אומר מן הפרוכת שבפנים יהא אסור מן המזבח שבחוץ לא יהא אסור צריך לומר למזבח וצריך לומר לפרוכת. יכול לא יכנס לעשות רקועין תלמוד לומר אך, כך הוא מצותו הכהנים נכנסין אין כהנים נכנסין לוים, אין לוים נכנסין ישראל, אין טהורין נכנסים טמאים, אין תמימין נכניסן בעלי מומים:
תנו רבנן הכל נכנסין להיכל לבית ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים וכו'. תני רב כהנא אך אל הפרוכת לא יבוא יכול לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסים לבין האולם ולמזבח לעשות רקועין, תלמוד לומר אך חלק, מצוה בתמימים, אין שם תמימים נכנסין בעלי מומין וכו':
בעל מום ר' אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה מאי דריש אך אל הפרוכת לא יבוא וגו'. ויליף חילול חילול מטמא ששימש. גמר פסול הגוף מפסול הגוף קדוש פנים פגול ונותר מקודש פנים פגול ונותר. ורבנן אמרי אמר קרא בו ולא בעל מום:
וידבר משה אל אהרן ואל בניו אל כל בני ישראל להזהיר אהרן על ידי בנים ואת הבנים על ידי ישראל ואת הבנים זה על ידי זה:
וינזרו אין נזירה אלא פרישה וכן הוא אומר וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ואומר נזורו אחור וכן הוא אומר וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ואומר נזורו אחור וכן הוא אומר מיין ושכר יזיר ואומר את ענבי נזיריך ואומר המה באו (בית הבעל) [בעל פעור] וינזרו לבושת ואומר האבכה בחדש החמישי הגזר הא אין נזירות בכל מקום אלא פרישה: