ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרכב
ואיש אשר ישכב את כלתו תבל עשו שתבלו את החטא שחתו את החטא. מות יומתו בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה תלמוד לומר דמיהם בם ולהלן נאמר דמיהם בם מה דמיהם בם האמור להלן סקילה אף דמיהם בם האמור כאן סקילה. עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ערות כלתך לא תגלה. אי כלתך יכול אפילו שפחה אפילו נכרית תלמוד לומר אשת בנך היא לא אמרתי אלא באשה שיש לה אישות עם בנך. תועבה תועה אתה בה, תבל עשו (כלום) תבלין יש בה, מאי שנא הדא ביאה מכולהו ביאות, זמה זו מה היא. ואיש אשר ישכב את זכר (כתוב ברמז תקצ"א). ר' חנינא בר אידי אמר משכב זכור והבהמה [והיו בכלל כל העריות והכא הכתוב מוציאן] מכללן וקוראן תועבה לומר מה אלו עריות שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועליהן גלו כנענים אף כל ערוה שחייבין עליה כרת ועל שגגתה חטאת וגלו עליה כנענים:
איש פרט לקטן. אשר יקח את אשה ואת אמה בכולן הוא אומר שכיבה וכאן הוא אומר לקיחה ללמדך שלעולם אינו חייב אלא על הנשואין, מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה, והאונס והמפתה על הנשואה חייב, נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו. אשה ואת אמה אין לי אלא אשה ואמה בתה ובת בתה ובת בנה מנין. נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה ובת בנה אף כאן בתה ובת בתה ובת בנה. ומנין לעשות זכרים כנקבות, [נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה] מה להלן עשה זכרים כנקבות אף כאן עשה זכרים כנקבות. מנין לעשות למטה כלמעלה, נאמר כאן זמה ונאמר להחן זמה מה לחלן למטה כלמעלה אף כאן למטה כלמעלה, ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטה, אמר מר מנין לעשות זכרים כנקבות מאי זכרים אילימא בת בנה כבת בתה בהדי הדדי קאתיין, אלא אם חמיו כאם אחותו, השתא אם חמותו לא קמה לן אם חמיו מהדר עלה, אמר אביי הכי קאמר מנין לעשות שאר הכא ממנו כשאר הבא ממנה נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה וכו'. והא בשאר דידה לא כתב זמה. אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה. אמר מר מנין לעשות למטה כלמעלה מאי למטה כלמעלה אילימא בת בנה ובת בתה כבתה בהדי הדדי קאתיין, אלא אם חמיו ואם חמותו כחמותו. האי למטה כלמעלה למעלה כלמטה הוא תני למעלה כלמטה. אי הכי נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה, השתא אינהו לא כתיבן, זמה דידהו כתיבן אמר אביי הכיקאמר מנין לעשות שלשה דורות למעלה כשלשה דורות למטה נאמר למטה זמה ונאמר למעלה זמה מה למטה שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות ומה בעונש עשה למטה כלמעלה אף באזהרה נמי עשה למטה כלמעלה, רב אשי אמר לעולם כדקתני ומאי למטה באיסור, אי מה היא אם אמה אסורה אף הוא אם אמו אסורה אמר אביי אמר קרא אמךהיא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אם אמו. רבא אמר בין למד דון מינה ומינה בין למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה לא אתיא. למאן דאמר דון מינה ומינה מה היא אם אמה אסורה אף הוא נמי אם אמו אסורה ומינה מה היא בשרפה אף הוא בשרפה. ולמאן דאמר שרפה חמורה איכא למיפרך מה להיא שכן אמה בשרפה תאמר בהוא שאמו בסקילה, ועוד אמו בסקילה אם אמי בשרפה. ועוד מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה אף הוא לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו. ולמאן דאמר נמי סקילה חמורה מהאי קושיא לא נדונן. ולמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה מה היא אם אמה אסורה אף הוא אם אמו אסורה ואוקי באתרה התם הוא דבשרפה אבל הכא בסקילה כדאשכחן כאמו. ולמאן דאמר שרפה חמורה איכא למיפרך מה להיא שכן אמה בשרפה תאמר בהוא שאמו בסקילה. ועוד הוא כהיא מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה אף הוא לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו. ולמאן דאמר סקילה חמורה מהאי קושיא לא נדונין. אי מה הוא כלתו אסורה אף הוא נמי כלתה אסורה. אמר אביי אמר קרא אשת בנך היא משום אשת בנו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת בנה. רבא אמר בין למאן דאמר דון מינה ומינה בין למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה לא אתיא. למאן דאמר דון מינה ומינה מה הוא כלתו אסורה אף היא כלתה אסורה ומינה מה היא בסקילה אף היא בסקילה. ולמאן דאמר סקילה חמורה איכא למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה. ועור בתה בשרפה כלתה בסקילה הוא עצמו יוכיח דבתו בשרפה וכלתו בסקילה אלא מה הוא לא חלקת בו בין אמו לכלתו בסקילה אף היא נמי לא תחלוק בה בין אמה לכלתה ולמאן דאמר שרפה חמורה מהאי קושיא לא נדונין. ולמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה מה היא כלתו בסקילה אף היא כלתה בסקילה ואוקי באתרה הכא הוא בסקילה אבל התם בשרפה כדאשכחן באמה, ולמאן דאמר סקילה חמורה איכא למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה. ועוד מה הוא (לא) חלקת בו בין בתו לכלתו אף היא נמי (לא) תחלוק בה בין בתה לכלתה ולמאן דאמר שרפה חמורה מהאי קושיא לא נדונן. בתו מאנוסתו (כתוב לעיל). תנו רבנן באש ישרפו אותו ואתהן. אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הן. ואם חמותו מדרשא נפקא. ור' עקיבא סבר אותו ואתהן אותו ואת שתיהן ואם חמותו הכא כתיבוא. רבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא ביניינו ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשרפה ורבי עקיבא סבר איסורא בעלמא: