ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרכא


והנפש אשר תפנה אל האבות ואל הידעונים למה נאמר לפי שהואאומר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו עונש שמעונו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם עונש ואזהרה שמענו כרת ולא שמעונו, תלמוד לומר והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותה מקרב עמה. והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת פרישות עבודה זרה. או אינו אלא קדושת כל המצות, כשהוא אומר קדושים תהיו הרי קדושת כל המצות אמורה הא מה תלמוד לומר והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת פרישות אלילים. אני ה' אלהיכם אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר:

איש פרט לקטן, אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן, אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים. מות יומת בחנק, אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה, אמרת לא כל מיתה שהיא סתומה בתורה אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמר סתם וכל מיתה שנאמרה סתם הרי זה בחנק. רבי אומר כמיתה האמורה בידי שמים מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה כאן מיתה שאין בה רושם, מכאן אמרו מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עש שנפשו יוצא. (ענוש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר) לא תנאף אחד האיש ואחד האשה. אמר מר אף מיתה בידי אדם שאין בה רושם אימא שרפה, מדאפקה רחמנא לבת כהן בשרפה מכלל דהאי לאו בת שרפה, בשלמא לר' יונתן כדמפרש רבי לטעמיה, אלא לר' יאשיה ממאי דאיכא חנק בעולם אימא סייף. אמר רבא ארבע מיתות גמרא גמירי לה. מאי לא מפני שהיא קלה קמיפלגי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן. ואיש אשר ישכב את אשת אביו (כתוב ברמז תקצ"ג):