ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרטו
ואיש כי ישכב. איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד, תלמוד לומר ואיש כי ישכב. את אשה פרט לקטנה. שכבת זרע פרט למערה. העראה דחייבי לאוין מנלן, מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה, העראה בכריתות, מכלל דחייבי לאוין בהעראה. אדרבא מדגלי רחמנא העראה בכריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה, אם כן לישתוק קרא משפחה חרופה:
אמר רבא למהלי למיכתב שכבת זרע בשפחה חרופה שכבת זרע באשת איש, שכבת זרע בסוטה. בשפחה חרופה כדאמרן, באשת איש פרט למשמש לאחר מיתה, סלקא דעתך אמינא לאחר מיתה נמי שארו איקרי אימא ליחייב עלה משום אשת איש, קא משמע לן. בסוטה למה לי, פרט לשקנא לה דרך אברים סד"א בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קא קפיד קמ"ל. תנו רבנן בזמן שהאשה לוקה איש מביא קרבן, אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן, מנלן אמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו' מכדי עד הכא באיש משתעי קרא ניכתוב והביא (דאיש) את אשמו ובסוף נכתב בקורת תהיה אמאי כתב בקורת ברישא. ה"ק בקורת (היא) [תהיה] והביא את את אשמו ואם לא תהיה (היא) בקורת לא יביא הוא את אשמו. ואימא הוא לא דמעטיה קרא אבל היא תלקי ותייתי קרבן, והביא את אשמו כתיב. אמר רב יהודה כל עריות אחד נעור ואחד ישן פטור ונעור חייב וכאן נעור נמי פטור. מ"ט דהא אקשו להדדי. אמר רב ששת עשו גומר בשלא כדרכה בשפחה דלא מיחייב כמערה בכדרכה בשפחה דפטור. מ"ט שכבת זרע כתיב, מתכוון בשלא כדרכה בשפחה דלא מיחייב כשאין מתכוון בדרכה דפטור, מ"ט שכבת זרע כתיב, נעור בשלא כדרכה בשפחה דלא מיחייב כישן בכדרכה דפטור, מאי טעמא שכבת זרע כתיב. אמר ר' יצחק לעולם אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד שנאמר והיא שפחה נחרפת. ומאי משמע דהדין נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב ותשטח עליו הריפות, ואיבעית אימא מהכא אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות. והפדה יכול כולה, תלמוד לומר לא נפדתה, אי לא נפדתה יכול כולה, תלמוד לומר והפדה, הא כיצה פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון בני אדם. רבי אליעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות לנו אין לנו משוייר אלא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים לא יומתו כי לא חופשה בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד (עברי) [כנעני]. ור' ישמעאל בשלמא והפדה לא נפדתה כדקתני דברה תורה כלשון בני אדם, אלא דקתני מאורסת לעבד עברי מנלן דכתיב כי לא חופשה מכלל דהוא חופש. רבי אליעזר בן עזריה היינו רבי עקיבא לרבי ישמעאל קאמר ליה לדידי בעלמא כוותך סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם והכא שאני מכדי כתב קרא כי לא חופשה, והפדה למה לי, ש"מ להכי אתא לחציה שפחה וחציה בת חורין. בשלמא לאחרים קסברי והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון בני אדם, אלא הא דעבד (עברי) [כנעני] מנלן, א"ק כי לא חופשה אם אינו ענין לדידה תנהו ענין לדידיה. רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא יכול יהא כסף גומר בה כדרך שהשטר גומר בה תלמוד לומר והפדה לא נפדתה או הופשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חופשה אורעה כל הפרשה כולה ללא חופשה לומר לך שטר גומר בה ואין כסף גומר בה. תנו רבנן המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה. אמררבה מחלוקת בשטר דרבי סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר בין כולו בין חציו, ורבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה לחציה לא אף עבד נמי לחציו לא. אבל בכסף דברי הכל קנה. פדויה ואינה פדויהוכו'. והפדה יכול לכל תלמוד לומר לא נפדתה. אי לא נפדתה יכול לכל תלמוד לומר והפדה, הא כיצד פדויה ואינה פדויה בכסף ובשוה כסף, ואין לי אלא בכסף, בשטר מנין תלמוד לומר או חופשה לא נתן לה ולהלן הוא אומר וכתב לה ספר מה להלן בשטר אף כאן בשטר. ואין לי אלא חציו בכסף וכולו בשטר, חציו בשטר מנין תלמוד לומר והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר בין כולו בין חציו. רישא דברי הכל וסיפא רבי. מה בין שפחה לעריות שלא שותה להן לא לעונש ולא לקרבן. כל עריות בחטאת והשפחה כאשם, כל עריות בנקבה ושפחה בזכר. כל עריות אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן, והשפחה לא השוה את האיש לאשה למכות ולא האשה לאיש לקרבן. כל העריות עשה מערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה החמיר בשפחה שעשה מזיד כשוגג. מנלן דהיא לקיא והוא לא לקי דתנו רבנן בקורת תהיה מלמד שהיא לוקה, יכול שניהן לוקין תלמוד לומר תהיה היא לוקה והוא לא לקי. ממאי דהדין בקורת לישנא דמלקות, אמר ר' יצחק תהא בקראי. כדתנן גדול שבדיינין קורא, שני מונה, שלישי אומר הכהו, רב אשי אמר בבקור תהיה כדתנן אין אומרין אותו אלא מכות הראויות להשתלש. וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה, באיל האשם ונסלח לו חמטאתו אשר חטא לעשות מזיד כשוגג. והביא אף אחרים יום הכפורים. אשמו נאמר כאן אשמו ונאמר להלן אשמו מה אשמו האמור להלן מותרו נדבה אף אשמו האמור כאן מותרו נדבה איל האשם מה איל האשם האמור להלן בכסף שקלים אף איל האשם האמר כאן בכסף שקלים:
וכי תבאו אל הארץ וגו' עץ חיים היא למחזיקים בה רב הונא בשם רב אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, א"ל אבא מתירא אני בדרך מפני הלסטים ובים מפני אפרטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו, אמר לו המקל הוה יהא בידך ואי אתה מיתירא מכל בריה. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מתעסקין בתורה ואי אתם מתיראין מכל בריה וכו'. דרש רבי יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך רק שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי. ר' יהודה בר' סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא כתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ואת אמרת אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק. באש אותו שכתוב בו כי ה' אלקיך אש אכלה, כרסיה שביבין די נור וגו' ואת אמרת ובו תדבקון. אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן, אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקו אל במטע תחלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פתח הגדלתי מעשי א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי מעשי לעשות לבניכם מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו'. עשיתי לי גנות ופרדסים ארץ חטה ושעורה. ונטעתי בהם עץ כל פרי כי תבואו אל הארץ ונטעתם. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה דא תרנגולא אמר רבי לוי בערביא צווחין לתרנגולא שבוי, הדאתרנגולת כדהוה לה אפרוחים דקיקין היא מכנשא להון ויהבה לון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרנא קדמיהון וכד אינון רברבין חד מנהון בעו מיקרב לוותה והיא נקרה ליה גו רישיה וא"ל זיל עדור לך בקלקלתא, כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ, א"ל משה כל חד וחד מכון יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אדריינוס שחיק עצמות עבר באלין שבילי דטבריא וחמא חד גבר סבא קאים חציב חציבין, א"ל סבא סבא אי קרצת לא חשבת, א"ל קרצית וחשיכית ומה דהניא למרא שמיא למעבד יעביד. לישנא אחרינא אמר ליה אדריינוס אתה זקן עומד וטורח ומתיגע לאחרים. א"ל אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקריב לפני אדריינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים שאני הוא אותו זקן שמצאת בהליכתך ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקדוש ברוך הוא לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאוה לו זהובים, עשו כך, נטל הזקן הכלכלה והתחיל הולך ומשבח בביתו לאשתו ולבניו וסח להם המעשה, היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמין להם טובה ואתה יושב בבית חשך באופל הרי שכן שלנו כבד להמלך בכלכלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים ואתה עמוד טול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מתפוחים ותאנים ושאר פירות שהוא אוהב אותם הרבה וכבדו בהן אולי ימלא אותו לך זהובים כמו שעשה לשכנו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תפוחים ותאנים טעון על כתפיו וקרב לפני המלך ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לסרדינוטו טפחו אותן על פניו ועשאוהו דוגמא והלך לביתו ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים וראתה פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה, א"ל מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון וטפחו אותן על פני, אלו שמעתי לך והטלתי בו אתרוגין כבר היו מתרגמין את פני ואת כל גופי וכל כך למה ללמדך שהנשים מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם העלם כתיב שאילולי שהעלים הקדוש ברוך הוא מבני אדם יום המיתה לא היה אדם לא בונה ולא נוטע שהיה אומר למחר אני מת מה אני עומד ומתיגע בשביל אחרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא כשם שנטעו אחרים לכם כך היו נוטעים לבניכם לכך נאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. זה שאמר הכתוב ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו מהן בנים הרבה והיה לו בן אחד מן מטרוניתא והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל קלרין שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים ולי נתת לי פרדסה זה היה לי ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתיו אותו לך, כך הקדוש ברוך הוא ברא את אומות העולם שנאמר ששים המה מלכות אלו האומות, אחת היא יונתי זו כנסת ישראל, וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות כל העולם שנאמר בהנחל עליון גוים, ונתן לישראל ארץ ישראל, ממנה הקרבנות ולחם הפנים, ממנה הבכורים:
ונטעתם וערלתם ערלתו את פריו מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש שאביו מקדשו לתורה. הלולים שמהלל להקדוש ברוך הוא. ובשנה החמישית תאכלו את פריו משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה להוסיף לכם תבואתו מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה. בעולם הזה אדם מלמד את בנו תורה ומשכחה, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מלמדה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:
וכי תבואו אל הארץ יכול משבאו לעבר הירדן, תלמוד לומר אל הארץ אל ארץ המיוחדת. כי תבואו ונטעתם פרט לשנטעו גוים עד שלא באו לארץ. יכול שאני מוצא את שנטעו גוים משבאו ישראל לארץ, תלמוד לומר כל עץ, מכאן אתה אומר עד שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור, נטעו אף על פי שלא כבשו חייב. ונטעתם פרט למבריך ומרכיב, מכאן אתה אומר ספוק הגפנים וספוק על ספוק אף על פי שהבריכה בארץ מותר. רבי מאיר אומר מקום שכחה רע אסור, מקום שכחה יפה מותר. ונטעתם אין לי אלא שנטע עלה מאליו מנין תלמוד לומר כל עץ. ונטעתם מאכל אין לי אלא שנטע אגוז ושקד, נטע יחור מנין תלמוד לומר כל עץ. עץ מאכל ולא עץ סרק, עץ מאכל פרט לשנטע לסייג ולקורות ולעצים. רבי יוסי אומר אפילו אם הפנימי למאכל וחיצון לסייג הפנימי חייב וחיצון פטור. אמר ר' שמעון בן גמליאל בדבר אחר בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם נטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שאין ראוי להם חייב בערלה, נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מנין תלמוד לומר כל עץ, מאימאתי מונה לו משעת נטיעתו. פריו פרט לעלין ולולבין לגפנים ולסמדר. יכול שאני מוציא הקנוקנות והחרצנים והזגים (והגפנים) [והבוסר] קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזין וגרגינן תלמוד לומר פריו פריו ריבה דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולן. שלש שנים יכול תוך שלש שנים יהא אסור לאחר שלש יהא מותר, תלמוד לומר יהיה לכם להביא את הנטוע לרבים. רבי יהודה אומר יהיה לכם להוציא את הנטוע לרבים. רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו הנטוע לרבים חייב בערלה, העורלה מאליו לרבים פטור מן הערלה. לא יאכל אין לי אלא שאסור באכילה, מנין שלא יצבע בו ולא יהנה בו, תלמוד לומר וערלתם ערלתו. ערלים לרבות את כולם: