ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקעז
רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי ארבעה דברים יצר הרע משיב לעליהם ובכולן כתיב בהן חוקה, ואלו הן, אשת אחיו, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה אדומה. אשת אחיו מנין ערות אשת אחיך לא תגלה, וכתיב יבמה יבוא עליה, בחייו אסורה לו מת בלא בנים מותרת לו, וכתיב בה חוקה ושמרתם את חקותי. כלאים מנין לא תלבש שעטנז לא תלבש שעטנז וסדין בציצית מותר וכתיב בה חוקה את חקותי תשמרו. שעיר המשתלח מנין והמשלח את השעיר יכבס בגדיו והוא עצמו מכפר על אחרים וכתיב בה חוקה והיתה זאת לכם לחקת עולם. פרה מנין דתנינן תמן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמא בגדים והיא עצמה מטהרת טמאים וכתיב בה חוקה זאת חקת התורה וגו':
ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת. ממשמע שנאמר ושרפו באש מה תלמוד לומר והשורף. מה תלמוד לומר לגופיה אצטריך, אלא מה תלמוד לומר חטאת, לפי שלא למדנו אלא בפר יום הכפורים ששורפן מטמא בגדים שאר הנשרפין מנין, תלמוד לומר חטאת חטאת דברי רבי ידוד, ר"ש אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם, שאין תלמוד לומר לכפר בקדש ומה תלמוד לומר לכפר, למד על כל המתכפרין ששורפן מטמא בגדים, ואילו ר' יהודה לכפר לא משמע ליה, מ"ט לאו משום דמבעי לגזרה שוה. לכפר בקדש אם כפרו במצותן נשרפין אבית הדשן ומטמאין בגדים, אם לא כפרו במצותן נשרפין אבית הבירה ואין מטמאין בגדים. יוציא אל מחוץ למחנה להלן אתה נותן לו שלש מחנות וכאן אתה אתה נותן לו מחנה אחת אם כן למה נאמר יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו (אלא יוצא אל מחוץ למחנה והשורף) כיון שיצאו חוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים. מכאן אתה אומר היו סובלין אותו במוטות יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לאיצאו הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו. יצאו אלו ואלו, אלו ואלו מטמאין בגדים:
ושרפו באש את עורותם ואת בשרם. תניא רבי אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה להלן על ידי נתוח ולא על ידי הפשט אף כאן על ידי נתוח ולא על ידי הפשט, והתם מנלן דתניא וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם. יכול ישרפנו נאמר כאן ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראשו וכרעיו מה להלן על ידי נתוח אף כאן על ידי נתוח. אי מה להלן על ידי הפשט אף כאן על ידי הפשט תלמוד לומר וקרבו ופרשו מאי תלמודא, אמר ר' פפא כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו:
והשורף שורף מטמא בגדים ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה מטמא בגדים, ואיזהו שורף זה המסייע בשעת שרפה. יכול אף משנעשו אפר מטמא בגדים, תלמוד לומר אותם אותם מטמא בגדים נעשו אפר אין מטמא בגדים. רבי שמעון אומר אותם מטמא בגדים ניתך הבשר אין מטמא בגדים, מאי בינייהו אמר רבה דשויא חרוכא:
והיתה לכם ולא לאחרים, לחקת עולם לבית עולמים, בחדש השביעי יכול בכולן, תלמוד לומר בעשור לחדש:
תענו את נפשותיכם. יכול ישב בחמה ובצנה כדי שיצטער, תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב ואלתעשה אף ענוי שב ואל תעשה. אימא [היכא] דיתיב בשמשא וקא חיים ליה לא לימא ליה קום ותיב בטולא, היכא דיתיב בטולא וקא קריר ליה לא לימא ליה קום ותיב בשמשא, דומיא דמלאכה מה מלאכה לא חלקת בה אף ענוי לא תחלוק בו. תניא אידך תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו מלאכה אמרתי לך במקום אחר וענוי אסרתי לך במקום אחר. מה מלאכה שחייבין עליה כרת ממקום אחר אף ענוי שחייבין עליו כרת ממקום אחר ואיזה זה הפגול והנותר. ארבה אני את הפגול ואת הנותר שהן בכרת ולא ארבה את הטבלין שאינן בכרת, תלמוד לומר תענו [ועניתם] את נפשותיכם ריבה. מרבה אני את הטבלין שהן במיתה ולא ארבה את הנבלות שאינן במיתה תלמוד לומר תענו [ועניתם] את נפשותיכם ריבה. מרבה אני את הנבלות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינם בלא תעשה, תלמוד לומר תענו [ועניתם] את נפשותיכם ריבה, מרבה אני את החולין שאינן בקום אכול ולא ארבה את התרומה והמעשר שהוא בקום ואכול, תלמוד לומר תענו [ועניתם] את נפשותיכם ריבה. מרבה אני תרומות ומעשרות שאינן בבל תותירו ולא ארבה את הקדשים שישנן בבל תותירו, תלמוד לומר תענו [ועניתם] את נפשותיכם ריבה, ואם נפשך לומר הרי הוא אומר (תענו את נפשותיכם) [והאבדתי את הנפש ההיא] איזהו ענוי שיש בו אבוד נשמה הוי אומר זו אכילה ושתיה. מאי ואם נפשך לומר וכי תימא בעריות קמשתעי קרא, הרי הוא אומר (תענו את נפשותיכם) [והאבדתי את הנפש] ענוי אבדת הנפש ואי זו זו אכילה ושתיה. תנא דבי רבי ישמעאל נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון. ונגמור מענוי אם תענה את בנותי, דנין ענוי דבידי שמים מעוני בידי אדם. הניה' ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה ובעשור, שבת שבתון שבת שבתון והיתה לכם, הני ה' הוו ואנן שיתא תנן יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. שתיה בכלל אכילה דכתיב ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך ביין ובשכר וכתיב ואכלת לפני ה' אלקיך וגו' שתיה הוא וקא קרי ליה ואכלת ודילמא על ידי אניגרון, שכר כתיב מידי דמשכר. ודילמא דבלה קעילית אלא יליף שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין. למה נקרא שמו תירוש ונקרא יין, יין שמביא יללה לעולם, תירוש שכל המתגרה בו נעשה רש. רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש, והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין. תשמיש המטה דאיקרי עמי מנלן דכתיב ואם תענה את בנותי מתשמיש המטה ואם תקח נשים מצרות:
וכל מלאכה לא תעשו. יכול לא יקניב את הירק ולא ידיח את הכוסות ולא יציע את המטות, הרי אתה דן נאמר כאן מלאכה ונאמר מלאכה במלאכת המשכן מה מלאכה האמורה במלאכת המשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה כאן מלאכה שיש עמה מחשבה. אי מה מלאכה האמורה במלאכת המשכן מלאכה גמורה אף אין לי אלא גמורה לשא יכתוב כל הספר ושלא יארוג כל הבגד ושלא יעשה כל הנפה, מנין שלא יכתוב שתי אותיות ולא יארוג שני חוטין ולא יעשה שתי בתי נירין בנפה ובכברה, תלמוד לומר מלאכה כל מלאכה ריבה. אין לי אלא מלאכת הרשות מלאכת מצוה מנין שלא יכתוב שתי אותיות בספרים ובתפילין ומזוזות ולא יארוג שני חוטין במכנסים ובפרכת, תלמוד לומר מלאכה כל מלאכה ריבה. אין לי אלא מלאכה שחייבין עליה כרת, מלאכה שאין חייבין עליה כרת מנין שלא יכתוב אות אחת ולא יארוג חוט אחד ולא יעשה בית אחד בנפה ובכברה, תלמוד לומר מלאכה כל מלאכה ריבה. אין לי אלא מלאכת הרשות מלאכת מצוה מנין שלא יכתוב אות אחת בספרים בתפילין ובמזוזות ולא יארוג במכנסים ובפרכת, תלמוד לומר מלאכה כל מלאכה ריבה. אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה כרת, מלאכה שאין חייבין על מינה כרת מנין לא יעלה באילן ולא ירכב על גבי בהמה ולא ישוט על פני המים לא יספק לא יטפח ולא ירקד תלמוד לומר שבתון שבות. אין לי אלא שבתית הרשות שביתת מצוה מנין לא יקדיש לא יעריך ולא יתרום לא יעשר לא יקדש לא ימאן לא יחלוץ לא ייבם לא יפדה נטע רבעי ומעשר שני, תלמוד לומר (שבת) שבתון שבות: